חושך.
ורוח.
וקריר, אבל קריר שעושה נעים.
נצנוץ של בדל סיגריה, חצי כבויה
וריח משכר של עוד מעט בוקר
פורץ מתוך החלון אל תוך החדר.
בלילה בין ראשון לשני
הרבה לפנות בוקר, כל הכבישים ריקים
הצהוב החיוור של הפנסים נבלע בתוך קרניים ראשונות
רסיסי אור מגיעים כאילו מרחוק
ואני נוסע בכיוון הים, מערבה.
הרדיו פתוח על גלגל"צ,
Night Swimming של REM ברקע.
פותח את החלון של המכונית, ונותן לרוח ללטף אותי.
Night swimming deserves a quiet night
והלילה שקט.
רמזור אדום.
הצומת ריק. מרחוק הבהוב של משאית זבל
וטור של ירקות עושה דרכו אל השוק הסיטונאי
כנראה שבאמת כבר הרבה לפנות בוקר
חדשות השעה שש.
לא קרה שום דבר מיוחד. יריות, מרגמות
שיחות, נסיונות, גישושים
מחפש חניה.
אנשים כבר מכינים את עצמם ליום חדש.
ואני עוד ממשיך את אתמול שהוא בעצם היום
שבעצם עוד לא נגמר או לא התחיל
האיש שמטאטא את המדרכות מחייך אלי, ובחנות של הבורקסים
כבר דולק האור
מדומם את המנוע של האוטו.
פתאום נהיה שקט.
אוסף את כל הניירות והקופסה של הויטמינים
אל תוך התיק,
מפשפש כדי למצוא את המפתחות
מקשיב עוד שניה לשיר שיש ברדיו
ויוצא, טורק את הדלת מאחורי
וגורר את עצמי אל תוך הדירה
כבר ממש בוקר,
אני צריך להתעורר בעוד שלושים דקות
אבל כבר ער, מחפש איך להעביר את הזמן שנשאר
קורא עיתון מיום שישי, מתיישב על הספה.
בוהה בכלום. קם. מתיישב שוב.
כבר הגיע הזמן.
מול המראה בחדר האמבטיה,
זאת שניפצתי כשהייתי שיכור
איך שהחיים הולכים כמו גל סינוס
איך שהאביב מביא גל סינוסיטיס
צריך להתגלח.
יש לי זמן אז אני מתגלח לשני הכיוונים
כן, גם נגד כיוון הזיפים. |