מרחק של ים מהשמיים,
והדימעה שלא זלגה.
אני ליצן מחפש ידיים,
נופל שלב במדרגה.
                                                      מרחק
של ים מהירח,
                                                     
ומכוכב אחד רחוק.
                                                      אני
כמעט חצי אורח,
                                                      בליבך
נטול הצחוק.
                          ואת אקדח של געגוע,
                           או של רגש מנופץ.
                          את מן דימיון, או תעתוע,
                           השפן שלא קפץ.

מרחק של ים, מקירות הכותל,
והתפילה שעוד נותרה.
אני פנס עמום באופל,
אוסף ניצוץ מבעירה.
                                                      מרחק
של ים, מגבול הנפש,
                                                     
ומשפיות לא מקומית.
                                                      אני
חולה, אחר הרגש,
                                                      תולה
ירח במונית.
                ואת אקדח של געגוע,
                או של רגש מנופץ.
                את דימיון, או תעתוע,
                השפן שלא קפץ.
                                        ואת אקדח של שיא
הרגש,
                                        או של חלום,
ההזיה.
                                        את שם חרוט בנפש,
                                        בנפשי ההומיה.