היא שוכבת על המיטה
במבט ריקני וחסר תוכן
שלא ניתן לפרשו.
היא רואה זאת ,
רואה את הסוף פותח לה חלון למעלה...

הוא יושב לידה
מכין את עצמו לגרוע מכל
מתאבל על חיים שלמים שאיבד
מתאבל ,
על חלק ממנו שאבד כבר אתמול.

הוא מסתכל בעיניה
ואינו רואה את עצמו
מבט מרחם שפוגש עיניים מתות
עיניים שנותנות לך הצצה קטנה
אל נשמתו של האדם
אבל הוא רואה ,
שבעיניים כבר אין נשמה

בדממה,
בשתיקה אילמת,
היא כבר לא פה,
הלכה לעולם בכניעת גיבורים
והוא,
הוא הלך גם הוא ,
בפשטות אנושית שרק היא ידעה לנחם...