הרצח כבר היה,
העדות עדיין קיימת.
קשה להתעלם ממוות אכזרי,
מיד שאת הסכין נועצת.
הגופה מוטלת על שביל העפר
עליו מהלכות רוחות -
נשמות של אנשים נוספים,
את סיפור הרצח לוחשות.

הרוצח נמלט ממקום העדות,
מנסה להימלט מאשם.
האם באמת אין הוא רואה -
את הדם על השביל המוכתם?
מסביב לגופה, על השביל,
הרוחות מרקדות - מדברות,
מחפשות את מי להאשים,
אותו אחד, שומע קולות.

נתון הנרצח בדממה,
במן שקט של מוות בזוי -
אינו יודע את מי להאשים,
ונראה שכבר אין לו סיכוי.
הרוחות מסביבו ממהרות,
במן כעס עצום וכואב,
מחפשות את הרוצח הנרדף,
שעל ראשו האשם  מרחף.

נגמרה העדות כי אין הנצחה,
הרוצח נמלט כבר מזמן.
הנרצח טמון כבר עמוק באדמה,
הרצח נשכח, עבר מכאן.
נעלמה הדממה, חזרה המולה,
וקשה למצוא יש מאין,
ורק על ראשו של האיש שרצח
תלויה בבירור אות קין.