את ציפור יפה!

ציפור חופשייה. עושה מה שהיא רוצה. עפה ומגשימה את חלומותיה.
זורמת בקצב הרוח שסוחף אותה בכיוונו. פותחת את כנפיה לצדדים.
העיקר להישאר באוויר.
יונה עפה לצידה, כשהיא קשורה בקשרי הטבע ליצור אחר. המחכה לה
אי שם ולא משנה אם קיץ או חורף הוא תמיד יהיה בליבה.
הציפור לעולם לא תהיה כמוה. היא נהנית מאיתני הטבע. מהאפשרות
להישאר באוויר כל עוד היא יכולה. וליבה ריק, אין ניצוץ של אהבה
בתוך גופה הפגיע. שהרי אם במקרה או על-ידי שינוי דרך הטבע,
יפגע בה ברק, שום דבר לא יחכה לה למטה על הקרקע חוץ מהמוות הקר
והכואב.
והגורל גזר עליה, בלי בחירה, לנחות ולהשתקע בקרקע כדי לנוח
ולהירגע. לסגור את הכנפיים ולתכנן את המסלול הבא של חייה.
וברגע שהיא ניצלה עד הסוף למטרותיה - נוטשת את הקרקע בלי לומר
דבר. הקרקע נפגעת אך כפי שגזר הגורל חייבת לקבל אותה כל פעם
מחדש באהבה ללא שום תנאים.
והציפור נורא יפה. כל עולם השמים נדהם ממראותיה ומנצל את
התנהגותה למטרותיו. חוץ מהיונה, החיה הטהורה, שלא משנה עד כמה
תסבול - לעולם לא תבגוד.

הסתכלתי למעלה ברקיע והנה היא ציפור יפה. וככה ללא שום הסבר
נחתה בשבילי אל הקרקע. למרות שיודע אני שיום אחד תפרוס כנפיים
ותברח, רוצה אני ליהנות מיופייה כל עוד היא כאן. וכל יום אני
מתפלל שישתנו דרכי הטבע והציפור תהפוך ליונה ותישאר איתי לנצח
על האדמה. מתפלל שיפתח ליבה ויודלק לפחות ניצוץ אחד קטן כדי
שידליק את הלהבה.

ללא תנאים, לא משנה מה תחליט, העיקר שלא תפגוש את האורות
המבזיקים. שבגללם תצטרך לחזור אליי לקרקע ללא רוח החיים.