|
חוזרים לאחור
אל השיר הישן
אל זה שכל כך
אהבנו מזמן.
חלפו השנים
וכעת לא יאומן
איך מסר חייו, פתאום יותר מובן.
חוזרים לאחור
אל שמחה, אל כאב,
אל המקצב שהלם את פעימות הלב.
אל מקומות אחרים
שלא נראים עוד מכאן
אל זיכרונות שניגן
השיר הישן. |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.