New Stage - Go To Main Page


מלי ואני אף פעם לא לגמרי הבנו את משמעות היקום.

אנו, כמותכם, מחשיבים עצמנו ליצורים אינטילגנטיים, החיים
בחברה מתקדמת ומאורגנת היטב. אבותינו, כאבותיכם, האמינו כי יש
השגחה עליונה, שיש צדק, ורחמים.

אבל זה לא נכון.
את העובדה שהרעים תמיד מנצחים עוד יכולנו לסבול, אבל למה,
לעזאזל, אותו אל עליון מנחית עלינו מכה אחר מכה? שטפונות,
שריפות, שלוליות נפט... המוות, המחלות, אסון אחר אסון- קורים
דווקא לנשמות הכי טובות ולמאמינים הכי גדולים. האחיינית שלי,
למשל. כל כך תמימה וצנועה! שלחנו אותה ליערות הגשם, איפה שלא
תפגע בה יד אדם, והיא נטרפה על ידי דב.
אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק.

החיים הם טרגדיה, ואין אנו מספיקים לקחת פרספקטיבה של זמן.
זה די מבלבל,  אתם יודעים-מתסכל. גדלת להעריץ את הצדיק הגדול
שנמצא אי שם, והוא עושה ממך בדיחה.

אבל מלי, מלי שלי העדינה, מצאה אתמול את הפיתרון. היא ראתה
יצור ענק, שמימי, צחור להפליא, עיניו גדולות ממנה פי מאה,
תכולות ועמוקות. להפתעתה, הוא דיבר את שפתנו! "מכווצים מפחד?!
אחיכם טובעים בסולר? אני כל כך מצטער..."דמעה זלגה על לחיו
"בכלל לא ידעתי שיש לכן נשמה"-

הדמעה הזו נחתה על מלי שלי, שהקריבה את עצמה למען צעד קטן למין
הנמלים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/6/03 20:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שלומית עומר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה