בלו ויקסן / אני, עדי ל. |
טהורות
מטריפות
עמוק אל
תוך
הוריד.
מחממת בכפית
עם מעט לימון
שואבת
לאט
מקיזה
דם
דוחסת
מנה
אחר
מנה
לא משאירה אפילו
שאריות לגרד מנייר הכסף
למחרת בבוקר.
מוכרת את עצמי
את נשמתי
את הוויתי
בשביל חצי
של חצי של
מחמאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|