חמש שעות ללידה.

זה הבן אדם העשירי היום שרואה לי את הכוס. זה כל מה שעינת
מצליחה לחשוב.
עד היום חמישה אנשים ראו אותו. ארבעה גברים ואישה אחת.
הגניקולוגית שלה. אמא שלה דווקא המליצה לה על הגניקולוג שלה
"שהוא ממש מקסים" אבל עינת לא בטחה בחבר של ההורים שלה עם הכוס
שלה. ובטח לא רצתה לקבל טלפונים מאמא שלה בנוסח "עוד פעם דלקת
בדרכי השתן? מתי תפסיקי עם השטויות שלך כבר? אמרתי לך, אם הוא
רוצה מין אנאלי הוא לא מכבד אותך, ואם הוא לא מכבד אותך הוא לא
יתחתן איתך. את לא נהיית צעירה מיום ליום את יודעת". עינת
הייתה רוצה שפעם אחת יהיה לה אומץ להגיד לאמא שלה "גם את",
ולראות אותה נאלמת, ואחרי זה נעלמת לחדר שלה כי היא כועסת.
והיא צריכה שיפייסו אותה. לא שמישהו פעם בא לפייס את עינת. לא.
היא הייתה צריכה להבין לבד שהם לא התכוונו ושזה לא משנה. לא
אמא שלה. היא צריכה לשמוע את המילים כדי לקבל.
"אחחח!!" עינת נאנחת, פחות צועקת ממה שחשבה. הציר הגיע בדיוק
בזמן להעיף את אמא שלה מהראש שלה. "זה כואב חמודה?" האחות
שואלת אותה, מחזיקה ביד שלה. משונה. לפני רגע היא נראתה קשוחה
ורעה. "כן" עינת מהנהנת, נאחזת ביד, מתפנקת לרגע להיות הילדה
הקטנה עוד פעם.
"אל תדאגי חמודה", האחות מחייכת. "אמא בדרך".
כוסאמק.
איפה גבי?


ארבע שעות ו-50 דקות ללידה

רונן,חבר של גדי, נסע כמו שהוא נוסע תמיד. אבל הפעם הייתה לזה
הצדקה.
"בוא'נה ימניאק כמעט הרגת את שנינו עכשיו!" נהג מונית צועק
לרונן, שמצידו חותך את המונית עוד פעם. "אשתי יולדת" גדי מצמיד
ידיים לפה וצועק.
"שיהיה במזל טוב" נהג המונית מפטיר, רגע לפני שרונן חותך אותו
בשלישית ובאחרונה.
"זה חניית אמבולנסים פה" גדי אומר לרונן, ששועט פנימה.
"שיהיה גם חניית נשיא המדינה, מה יותר חשוב עכשיו מזה תגיד לי"
רונן חונה אל תוך קיר בטון כמעט, עוצר סנטימטר מהקיר.
"רוץ, רוץ. אבא'לה". רונן טופח לגבי על השכם. צריכים אותך.
גבי יוצא ורץ כמו שהוא לא רץ אף פעם. הרגליים שלו קלות והוא
בכלל לא מרגיש שהוא רץ. חיוך נמרח לו על הפנים. הוא מרגיש שהוא
ממלא תפקיד שיועד לו כבר מזמן. כבר שנים. הוא הולך להיות לצד
אשתו במיטה. הוא הולך להיות אבא. הוא הולך להתנגש באחות השמנה
הזאת.
"אוח!" גבי נפל לריצפה והסתכל למעלה.
אחות גדולה ושמנה, ידיים עם מפרקים גדולים כמו של פופאי
משתלבות תחת חזה כבד.
"מחלקת יולדות?" האחות שואלת.
"כן"
"קומה שנייה. שיהיה במזל טוב". איך כל האנשים פתאום רוצים שרק
יהיה לך טוב, עכשיו שכאתה הולך להיות אחראי למישהו אחר גבי חשב
בשניות לפני שהגיע לדלת, והוא ידע בלי לבדוק בקבלה איפה עינת
נמצאת.
הוא שמע אותה. הוא הריח אותה. הוא הרגיש אותה.
גבי שלח יד קדימה תוך כדי ריצה אל הדלת כמו סופרמן בדרך לעוד
עלמה במצוקה.
אני בא, לויס.
דלת נפתחת לעולם אחר.


שמונה חודשים ללידה

"את לא חושבת שהיית צריכה לדווח לי מראש שאת מנסה להיכנס
להריון? אני הסתמכתי עלייך ואת הולכת להיעלם לי לשלושה
חודשים?" המנהלת שלה צעקה עליה.
מצטערת. בפעם הבאה אתאם איתך, עינת אמרה ולא ידעה אם היא צינית
או רצינית.
אני רוצה שתסבירי לי איך דבר כזה קורה" המנהלת עמדה פנים מול
פנים מולה, ידיים על המותניים.
טוב, עכשיו ששאלת, עינת התחילה להתעצבן, אני וגבי עשינו את זה
באותו לילה, ואני דילגתי על גלולה אז חזרנו לקונדומים, למרות
שגבי שונא אותם, הוא אומר שהוא אוהב להרגיש אותי מבפנים, בכל
אופן אני כ"כ צרה, את זה גבי נורא אוהב למרות שזה בטח ישתנה
והקונדום פשוט נשאר בתוכי וכנראה שנוזל הזרע שלו נשפך פנימה את
צריכה לדעת עוד משהו?
"זה יעלה לך" המנהלת סיננה לה ויצאה מהחדר, מיוזעת, קצת סמוקת
פנים והמון מקנאת.
עינת ליטפה את הבטן שלה ולחשה לה "אישה לאישה כלבה".


שעתיים ללידה

אם תתן לי עוד אפידורל אני אתן לך להציץ לי" עינת אמרה לאח
שנתן לה את האפידורל בפעם הקודמת בבדיחות הדעת, מיוזעת, מותשת,
לגמרי לגמרי לא סקסית.
האח רק חייך החמוד, וחזר עם המזרק מוכן.
"אולי בפעם אחרת" החיוך שלו נדבק גם לפרצוף של עינת, כשהוא
הזריק לה.
עינת הייתה אסירת תודה  שבמצבה הנוכחי הוא הסכים לפלרטט איתה.
לרגע היא הייתה עוד פעם אישה ולא מערכת להולדת תינוקות. ואז
הגיע הציר. המערכת חזרה.


שמונה חודשים ושבוע ללידה

אנחנו בהריון.
המילים יצאו מעינת אחרי שגבי חיבק אותה על הספה החדשה שלהם
ושאל למה היא נראית כאילו היא עומדת לבכות. היא הכחישה והתחילה
להכות. הוא חיבק. גברים ונשים, חתולים ועכברים, לא היו דברים
מעולם.
כמה זמן את מאחרת? גבי לא שקל מילים הוא מדד אותן בגרמים.
במיליגרמים.
שלושה שבועות ועשיתי את הבדיקה היום בעבודה.
ו... גבי וידא שלא היה כשל בתהליך.
ו...שני פסים כחולים, שני פסים כחולים ושפן עם עיניים ורודות,
אבל את הערכה הזאתי קניתי סתם כדי לבדר את עצמי בזמן שאני מחכה
לשתי הרציניות.
אז מה... גבי אמר, והחיוך המפורסם שלו, זה שמדביק אותה תמיד,
התחיל להתפשט לו על הפנים, "אנחנו כבר לא לבד כאן?"


תזכורת לעינת.שיחת "אני בהריון" עם החבר הראשון.

בועז, מאחר לי.
מה?
המחזור. המחזור מאחר לי (בוכה)
את בטוחה?
כבר חודש עבר ואני לא יודעת מה לעשות?
אני לא מאמין! אבל נזהרנו! לא פספסת איזה גלולה בזמן האחרון,
הא?
לא, לא פספסתי גלולה בזמן האחרון, בועז! אתה מגיע?
אני צריך לבקש מהמפקד שלי ולא בטוח שהוא ייתן לי.
מה אנחנו נעשה, בועז?
אל תדאגי. הכל יהיה בסדר. עם הכל נתמודד. אם זה שום דבר ואם
נצטרך לעשות הפלה, אל תדאגי אנחנו בזה ביחד!
אני מפחדת(בוכה)
גם אני מתוקה, גם אני.
"הקשב!" (ברקע) אוי שיט, המפקד עושה מסדר  פתע אני חייב ללכת
אני אתקשר אלייך אחרי כיבוי אורות.
"קליק"


צנזורה

גבי ישב בפינה ותפס את הראש.
שייגמר כבר אלוהים.
עינת צועקת ומקללת. הם דיברו על זה מקודם והסכימו שבחדר הזה
היא יכולה להגיד ולעשות ה-כ-ל.
כשעינת מקללת אותו אמא שלה מהנהנת ומסתכלת עליו, וזה עושה לו
עוד פחות חשק לצאת מהפינה.
המוניטור אליו הייתה מחוברת השמיעה קולות של ביפ ביפ ביפ בקול
רם וצורם, רם וצורם שבולע את המילים בחדר, וגבי מרגיש כאילו
איזה כוח עליון מצנזר את הקללות של ענת, כמו בטלוויזיה.
כל המיטה ספוגה נוזלים וכל החדר מריח באופן שנראה שרק גבי
מבחין בו.
אולי בריח הזה יש מרכיב דוחה-גברים, שנועד להרחיק אותם שלא
יפריעו ללידה?
גבי קם ותופס את מקומו ליד עינת. העיניים שלה כאב וגופרית.
הוא רואה שהיא מתה להתפוצץ עליו אבל מחזיקה את עצמה.
"יאללה יאללה" הוא אומר, "סף הכל לידה ראשונה מה הביג דיל?"
עינת מתפוצצת.


הוא קורא להם שדי גלידה
מתחתיה בטן קעורה ופופיק במרכזה.
רגליים תואמות שמתחברות יפה.
אף פעם לא יספיק לי מהתחת הזה.
סנטר אחד. עצמות לחיים.
מהגוף הזה אני נפרדת פעמיים.
"המנון להריון" עינת אדר.סוף חודש ראשון.


הרבה פעמים

"יש לכם בן יפהפה" הרופא אומר ומחזיק ביד שלו דבר מדמם קטן,
שבועט לכל כיוון.
גדי מחבק את עינת.
הרופא אומר "רק נעשה לו כמה בדיקות" ולוקח אותו הצידה לשולחן
ניתוחים קטן, בגודל תינוקות, ואז הוא מאיר לו בפנס קטן אל תוך
העין, עושה "קליק" באצבעות שלו ומעביר עיפרון ימינה ושמאלה מול
התינוק.
"הכל בסדר דוקטור? הקול של גבי רועד, והוא ועינת מהדקים
אחיזה.
התינוק שלכם במצב מצויין פיזית" הרופא אומר, אבל אני מפנה
אותכם למחלקה לחינוך מיוחד"
אמהות שעומדות במסדרון מצקצקות בלשונן וממהרות להתפנות, שלא
יידבקו במזל הרע.
לא..." עינת בוכה. גבי גם.
עינת מתעוררת, כולה זיעה. גבי עדיין ישן. "קום" עינת נותנת לו
בעיטה קטנה.
"עוד חלום רע מתוקה?" גבי מתמתח ומחבק את המותניים של עינת.
"מה אתה כ"כ רגוע?" עינת כבר רק חצי-כועסת, כי גבי חזר להיות
נוכח בחדר איתה.
"לקחתי חמישה אקמולים לפני שהלכתי לישון, תצטרפי אלי, ולא נקום
יותר". גבי אוסף אליו את עינת שנותנת לו עוד בעיטה קטנה,
ומצליחה להירדם למרות שלא ציפתה.






אני והוא
לחלוץ שד. איזה ביטוי פלמ"חניקי ולא טבעי לפעולה כ"כ טבעית.
ומה יש היום? תני לו בציצי, פטמי בפיטמות?
הוא יונק עכשיו והפנים שלו נראות כ"כ רגועות כשהוא עושה את
זה.
אני יודעת מתוק. גם לי היה נמאס מלקבל אוכל בצינור בלי לטעום
אותו פעם אחת.
אווו... הוא עושה לי גלים נעימים. אני צריכה לתפוס את גבי בבית
ולתת לו להוכיח לי שאני עדיין מושכת... אם אני בכלל ארגיש
משהו, הכוס שלי התרחב לגודל של תינוק ועם כל הכבוד לאיבר של
גבי, בגודל תינוק הוא עדיין לא. אם היה, נראה לכם שהייתי נותנת
לו בתחת?
אמא שלי בוכה. גבי לא יודע מה לעשות איתה (כמו כולנו) אז הוא
מניח לה יד על הכתף והיא משאירה אותה שם. עכשיו אנחנו באמת
משפחה.