שמים. מעליי הכל כחול ואין אפילו צל אחד של ענן. מן בהירות כזו
מפחידה.
טוב. טוב לי עכשיו וזה מבעית. אני מנסה למצוא במה להיאחז כדי
לא לנפץ את האשליה.
גלים. נסחפים אל החוף וחוזרים אל הים. מעגל אינסופי של חיים,
ואני בתוכו. סוף סוף אני חיה. גם אני מצאתי גל להיסחף עמו.
פרח. פרח נשמתי חוזר לו לחיים, הוא כבר לא צמא, אור הירח הרווה
אותו וכעת הוא יכול לפרוח בשלווה, או בסערה. הוא יכול לגדול.
תווים. מנגינות חדשות נכנסות אל לבי, מלטפות אותו בריגושים,
בתשוקה. עוד תו,ועוד צליל, ועוד שורה שמתלווה אליהם. הרמוניה
של קולות, של בועות מחשבה.
השראה. עיניי מביטות אל הנוף ומוצצות ממנו את כל הייחוד. מוחי
מתמלא ברצון ליצור, להביע, לממש את תחושותיי.
אוויר. אוויר נקי ורענן חודר אל ריאותיי ומבריא אותן, מלקק את
פצעיהן, פותח את כל המעברים ומאפשר לדם לזרום בחום.
נחת. פוקחת עיניים כל בוקר ונושמת עמוק אל תוך עמקי נשמתי את
היום החדש, את קרני השמש הראשונות, וריח הפריחה.
טוב לי. טוב. לי. טוב לי וזה מבעית.
עכשיו אני חיה, ורק המוות מפריע למנוחת נשמתי. |