הקדמה

בתחילת הסרט, יחד עם הכתוביות, רואים בית קברות- הלוויה. אמא
של תום, שלומית, עומדת ליד הקבר. שומעים ברקע את הרב מספיד את
תום. ישנה התמקדות על שלומית מכל הכיוונים, כשעל פניה הבעות
כאב, כשכל פעם ישנו פלאשבק קצר של עמוס מכה את תום, בנו, וצורח
עליו, ואת צריחותיה של שלומית על עמוס שיפסיק. הפלאשבקים הם
כביכול זכרונות כואבים של שלומית בזמן ההלוויה. שומעים מישהי
ברקע קוראת בשמה של שלומית. שלומית לא מגיבה. קישור לסצינה
הראשונה, ששכנתה של שלומית קוראת לה בביתה כשהיא עומדת ובוהה
בחלון.


סצינה מס' 1

מקום- הבית של תום
זמן- שעות ערביים
תאור- ניחום אבלים, אנשים באים לביתה של שלומית לאחר ההלוויה
של תום.

אישה (באה מאחורי שלומית): "שלומית...(שלומית לא עונה),
שלומית...(אישה נוגעת בכתפה של שלומית), שלומית!"
שלומית (קופצת קלות מבהלה) : "אה.. אני מצטערת...אני מצטערת."
אישה (שכנתה של שלומית): "זה בסדר מתוקה, רק רציתי לשאול אם את
צריכה עוד משהו."
שלומית (מחזיקה את ידיה של שכנתה) : " לא תודה, באמת, באמת,
הכל בסדר."
אישה: "אוקי, אז אנחנו נלך עכשיו (מחבקת את שלומית וטופחת על
גבה), תהיי חזקה."
שלומית: "תודה, תודה שבאתם" (שלומית מהנהנת לבעלה של האישה-
שכניה).
האישה ובעלה הולכים. שלומית ממשיכה להסתובב בבית, אנשים לוחצים
לה את היד, מחבקים אותה ומנחמים אותה. המצלמה עוזבת את שלומית,
אך שומעים אותה מדברת עם אנשים ברקע.
המיקוד עובר לדלת הראשית של הבית. אנחנו רואים אותה נפתחת,
ורואים דמות נכנסת, אנחנו לא רואים את הפנים שלה, אך אנו
יכולים לראות שזוהי נערה, רואים אותה מאחורה כשהיא נכנסת לבית,
היא לבושה בבגדים פשוטים. היא מסתובבת בבית, אף אחד לא שם לב
אליה. היא מסתכלת ימינה ושמאלה, כאילו מחפשת אחר משהו, ואז
עולה במדרגות הבית המובילות למפלס העליון. המצלמה עוקבת אחריה
במעלה המדרגות, ונראה שבמפלס העליון אין אנשים, היא שם לבד.
היא הולכת במסדרון ומגיעה לחדר, החדר של תום, היא נכנסת לחדר
בשקט, (שלא ישמעו אותה), מסתכלת לפני כן ימינה ושמאלה. היא
בתוך החדר, עדיין אנו לא רואים את פניה כדי שלא יהיה לנו זיהוי
ודאי שלה. היא מסתכלת בעניין בחדר, הולכת לכיוון השולחן
ומתחילה לפתוח את המגירות. במגירה השניה היא מוצאת יומן. היומן
של תום כנראה. היומן הוא בעצם סתם מחברת מרופטת, אך הוא מושך
את תשומת ליבה. היא מרימה את היומן ופותחת אותו. היומן פותח
במילים:
"הכל בגללו..." היא מתיישבת בכיסא שעל היד השולחן ומתחילה
לקרוא.



סצינה מס' 2

מקום- הבית של תום- תום בסלון, שלומית במטבח.
זמן- שעות הבוקר.

בתחילת הסצינה רואים את שלומית במטבח מכינה ארוחת בוקר.
שלומית: "תום, בוא לאכול, אתה תאחר לבי"ס."
המצלמה עוברת לסלון, רואים את תום יושב ובוהה בטלוויזיה
הפתוחה, כשרגליו על השולחן.
שלומית (נשמעת ברקע): "תום!"
תום לא מתייחס.
המצלמה חוזרת לשלומית במטבח.
שלומית: "כמה פעמים אני צריכה לקרוא לך? אולי תבוא כבר?"
תום, כשהבעה אדישה על פניו נכנס למטבח, חוטף את התיק שנמצא על
ריצפת המטבח, את הספרים שלו משולחן המטבח ויוצא מהדלת של
המטבח, בלי להגיד לאמו אפילו שלום.
שלומית: "תום!...תו...(הדלת נטרקת)."
שלומית (נאנחת חלושות, מסתכלת על הדלת ומלמלת לעצמה בקול
רועד): "מה יהיה עם הילד הזה, רק אלוהים יודע." בזמן ששלומית
מדברת לעצמה, רואים ברקע תמונה של אבא של תום-עמוס, במדי צבא,
מצדיע, נראה קשוח. לאחר שהיא ממלמלת לעצמה המצלמה מתמקדת על
התמונה, בתחתית התמונה ישנה הקדשה: 'לעמוס יזרעאלי, כהוקרה על
שרותך כמפקד היחידה 1995-1997, יחידה 801. ' ואז בהשתקפות של
התמונה, נראה את שלומית מסובבת את ראשה לכיוון התמונה ובוהה
בה.



סצינה מס' 3

מקום-ביה"ס של תום וסביבתו
זמן-בוקר, תחילת יום הלימודים

רואים את תום הולך עם ילקוטו לכיוון ביה"ס, כשספרים בידיו,
כאשר הוא מגיע לכיוון השער הוא חולף על פני דניאל, שעומדת על
המדרגות ליד השער.
דניאל: "הי...תום..."
אך תום חולף על פניה, בלי להעיף לכיוונה אפילו מבט, דניאל
עוקבת אחריו במבטה, ועל פניה פרצוף מיואש ומאוכזב.


סצינה מס' 4

מקום- מסדרון ביה"ס של תום
זמן- שעות הבוקר, תחילת יום הלימודים.

ברקע רואים הרבה תלמידים הולכים במסדרון, מדברים וצוחקים
ביניהם.
תום ניגש לארונית שלו, ומתחיל לפתוח אותה, פתאום רואים חבורה
של בנים מקבוצת הכדורסל של בי"ס (הם לובשים מדי כדורסל),
כשבראשם דורון, הבחור הכי פופולרי בבי"ס, כשחבריו, גם הם
נחשבים לחבורה המקובלת של ביה"ס (אנו רואים זאת לפי המראה
החיצוני, לפי הבגדים, לפי ההתנהגות ולפי ההתנהגות של אחרים
לידם).
דורון: "הי, תום מה קרה, קמת עם קוקוריקו על הראש הבוקר?"
(שערו של תום פרוע קצת). דורון וחבורתו מתחילים לצחוק. תום
מסתכל עליהם, ומפנה חזרה את מבטו לארונית, כמתעלם. הוא פותח את
הארונית. דורון מפסיק לצחוק כשעל פניו מבט כביכול מופתע
מהתעלמותו של תום. הוא מתקרב לתום (הוא גבוה ממנו כמעט בשני
ראשים וגם רחב ממנו בהרבה), עד שתום יכול להרגיש את נשימותיו
על פניו, וכשמבטו של תום (מוטרד מעט) מופנה למעלה לעבר פניו של
דורון, דורון טורק את דלת הארונית של תום.
דורון: "באמת נראה לך שככה אתה מתעלם ממני?(דוחף קלות את תום),
אה? יא חתיכת כלום! ואגב, כדאי מאוד שתפסיק להסתכל על מאיה
(תום מסתכל על דורון באדישות), כן, מה נראה לך שלא שמתי לב?!
(דורון מתקרב עוד יותר לתום ומפנה אליו אצבע מאיימת), שלא תעיז
אפילו לחשוב על להסתכל עליה, הבנת אותי?!" דורון דוחף שוב את
תום, רק שהפעם תום נופל על הרצפה וכל ספריו מתפזרים. דורון
מצטרף לחבריו שכל אותו הזמן עמדו בצד וגיחכו, הוא וחבריו
הולכים. תום מתכופף לאסוף את ספריו. רואים פתאום את דניאל
עומדת בצד, מבטה מראה שהיא ראתה את כל התקרית, כשדורון וחבורתו
הולכים, היא באה ועוזרת לתום לאסוף את הספרים. לשנייה הוא מביט
בה קצת יותר מתמיד, אומר לה תודה בחטף והולך. הסצינה מסתיימת
כשרואים שוב את דניאל עומדת מאוכזבת וקצת מודאגת.




סצינה מס' 5

מקום- הכיתה של תום, שיעור ספרות.
זמן-אמצע יום לימודים

הסצינה מתחילה כשרואים את המורה כותבת על הלוח בגדול
"שייקספיר".  ואז רואים את התלמידים, כשתום יושב בסוף ליד
החלון, דורון ומאיה גם נמצאים בכיתה של תום, הם יושב קרוב
להתחלה וקרוב אחד לשני, וגם דניאל נמצאת שם, היא יושבת בסוף
בצד השני.
מורה לתלמידים: "אוקי, מי רוצה לספר לי קצת על שייקספיר?"
המורה מסתובבת הלוך וחזור בין התלמידים, כשאף אחד לא עונה
לשאלתה. רואים את התלמידים נעים באי נוחות בכיסאותיהם.
מורה: "נו, מה, אני לא מבינה. שייקספיר, אנשים, אתם אמורים
להכיר אותו."
יש שתיקה בכיתה. מאיה מעבירה לדורון פתק.
מורה:" מאיה."
מאיה נשענת על כסאה, נושכת את העט כחושבת. עוברות כמה שניות.
מורה: "טוב, אני רואה שלא ממש הולך לי אתך. תום, תגיד בקשה
לכיתה מי זה שייקספיר."
תום, שעד עכשיו בהה בחלון ובכלל לא הקשיב למהלך השיעור אינו
עונה. המורה מתקרבת לתום.
מורה (בקול מוגבר): "תום!"
תום קופץ ומסתכל עליה, המורה עומדת מעל שולחנו.
מורה: "אתה רוצה לשתף אותנו מה כל כך מעניין שם בחוץ?"
תום לא עונה ומשפיל את מבטו.
מורה: "כן? אני מחכה..."
המורה עומדת ומסתכלת על תום כמה שניות, ידיה שלובות והיא עומדת
כמחכה. לאחר שלא קורה שום דבר, היא חוזרת ללוח כשידיה עדיין
שלובות.
מורה (תוך כדי הליכה ללוח) : "פשוט מקרה אבוד." (מתחילים
צחקוקים בכיתה).
תום (ממלמל בעוד המורה חוזרת ללוח): "בטוח יותר מעניין מהשיעור
שלך."
מורה (מסתובבת כשידיה עדיין שלובות לכיוון תום): "מה אמרת?"
הצחקוקים בכיתה מפסיקים. תום שותק.
המורה (חוזרת לכיוון תום) : "שאלתי, מה אמרת? (כשהיא מדגישה את
המילים).
תום (פעם ראשונה מפנה את מבטו לכיוון המורה ומגביר את קולו):
"אמרתי שיותר מעניין בחוץ מאשר בשיעור שלך!" (כשהוא מדגיש את
המילים כמו שהמורה הדגישה).
מורה (פרצוף חמוץ על פניה חוזרת לכיוון הלוח והשולחן שלה):
"אני לא צריכה לסבול את זה. תום, לך למנהל (היא אפילו לא
מסתכלת לכיוונו, אלא מציצה במשהו על שולחנה).
תום, קם מעוצבן ויוצא מהכיתה כשהוא טורק את הדלת. לאחר אתנחתא
קלה,
מורה: "טוב, לא קרה כלום, בואו נמשיך."
הסצינה מסתיימת כשרואים את המורה ממשיכה ללמד, והמצלמה יוצאת
החוצה מתוך הכיתה למסדרון.



סצינה מס' 6

מקום- משרדו של המנהל
זמן- אמצע יום לימודים

הסצינה מתחילה כשרואים את תום יושב על כסא במשרדו של המנהל.
לאחר מכן רואים את המנהל, עומד בגבו אל תום, פניו מופנות אל
החלון, גבו זקוף. הוא מסתובב, מתקרב לאיטו אל תום, נעמד מעליו
כשפניו מאיימות. הוא מתכופף קרוב מאוד לפניו של תום.
מנהל (בלחש): "תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, חתיכת לוזר אידיוט.
זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך פה במשרד שלי." מבטו של תום
אדיש, מופנה קדימה, המנהל קרוב לאוזנו, ממשיך לדבר אליו
בלחישות.
מנהל: "עכשיו, אני רוצה שתכניס את זה טוב טוב לראש שלך, אתה
אפס, פשוט אפס, (המנהל מגחך), הסיבה היחידה שאני מחזיק אותך פה
היא אבא  שלך, (תום מתחיל לנוע באי נוחות בכיסאו), אם עמוס
יזרעאלי (אומר את השם בנימת כבוד) רק היה רואה אותך עכשיו הוא
היה מתהפך בקברו. עכשיו תעוף לי מהמשרד, אפס מאופס, תוך שתי
שניות אתה נעלם לי מהעין.(המנהל עדיין רוכן לעברו של תום ונועץ
בו מבט נוקב), תום לא זז.
מנהל (צורח) : "קום!!"
תום קם מהכיסא במהירות, תופס את תיקו ויוצא מהמשרד. הסצינה
מסתיימת כשרואים את המנהל מסדר את עניבתו ומסנן "אידיוט" בין
שפתיו.



סצינה מס' 7

מקום-המטבח בביתו של תום, תום ואמו אוכלים ארוחת ערב
זמן- ערב

הסצינה מתחילה כשרואים את תום ושלומית יושבים ליד השולחן
אוכלים.
שלומית (אחרי שתיקה מעיקה, בקול עדין): "שמעתי שהייתה לך שיחה
עם המנהל היום." תום, שלא מרים את מבטו מהצלחת, עושה אתנחתא
קלה כמעט לא מורגשת באכילתו וממשיך לאכול.
תום (באדישות) : "הוא חתיכת בן זונה."
שלומית (מסתכלת על תום בהפתעה, מרימה קצת את קולה): "תום! זה
המנהל שלך, אתה צריך לתת לו קצת כבוד!"
תום (מסתכל לפתע על שלומית, מרים את אצבעו לעברה ואומר בבוז):
"לא מגיע שום כבוד לחתיכת חרא הזה!"
שלומית: "תום, אני באמת חושבת שאתה צריך ל..." באמצע המשפט של
שלומית, תום קם מכיסאו, זורק את המזלג בצלחת ועולה לחדרו.
שלומית (בקול תוקפני): "תום, תום! אני מדברת אליך!"
אך תום כבר למעלה בחדרו. רואים את שלומית יושבת על יד השולחן
עדיין, תופסת את ראשה בידיה, לאחר מכן מסתכלת למעלה ביאוש
(כאילו לאלוהים), ברקע נשמעת מוסיקה חזקה מהחדר של תום.
שלומית (ממלמלת): "אלוהים ישמור, מה עשינו לו?" (בטון אשם).



סצינה מס' 8

מקום-חדרו של תום
זמן-ערב, לאחר ארוחת הערב

בתחילת הסצינה אנו נמצאים בחדרו של תום, שומעים את המוסיקה
החזקה ששמענו קודם חלש יותר מהמטבח יחד עם שלומית.
רואים את תום מאחורה, יושב על יד שולחנו וכותב. המצלמה מתקרבת
לאט לאט לשולחן ולמה שתום כותב: "הייתי יכול להרוג אותו היום,
פשוט להרוג אותו. אני כל כך שונא אותו, אותו ואת כל השאר..אני
לא יכול יותר, והיא, היא לא מבינה כלום...אבל מה אני מצפה.."
תום מפסיק לכתוב, מרים את ראשו מהיומן ומסתכל עליו, לאחר מכן
הוא מסיט את מבטו ובוהה בחלון, הסצינה מסתיימת כשרואים את תום
בוהה בחלון, כשהמצלמה מצלמת את מבטו ואז את החלון ואת הלילה
הקודר שבחוץ.






סצינה מס' 9

מקום- חדרו של תום
זמן-לילה

רואים בתחילת הסצינה את תום ישן ומתהפך במיטתו. המצלמה מתקרבת
אליו, ואז אנו רואים את חלומו.
תאור החלום:
תום חוזר הביתה מביה"ס, מניח את תיקו על הרצפה בסלון ומתיישב
לראות טלוויזיה. לפתע הוא שומע את קולו של אביו המעביר בו
צמרמורת (הוא נהיה דרוך).
עמוס (בקול רועם) : "תום!"
תום מסתכל לכיוון החדר ממנו יוצא הקול במבט מפוחד ולא עונה.
עמוס (בקול יותר חזק) : " תום!"
תום (קולו מפוחד): "כן אבא.."
עמוס (בטון מונוטוני): "בוא לכאן, אני רוצה לדבר אתך"
תום, שמבין מה עומד מאחורי הטון של אביו, הולך מפוחד לכיוון
החדר. רואים אותו מתקרב לאט לאט, וכשהוא מגיע לחדר, הוא פותח
את הדלת שחורקת טיפה, לאט. רואים דמות (עמוס) יושבת עם הגב אל
תום על כסא משרדי ומחזיקה מול עיניה דף טיפה מקומט. תום מתקרב
לאט, ואז אביו (שנראה מאוד מאיים- לובש מדי צבא, סבר פניו
חמורות), מסתובב בכסאו.
עמוס: "מה זה?" (שואל את תום ומראה לו את הדף מרחוק).
תום: "אני...אני לא יודע.." (תום מתחיל לגמגם).
עמוס (בקול מתגרה) : "אז אולי תתקרב ואז תדע מה זה?" (רוכן
קדימה על הכסא).
תום מתקרב לאט, ורואה שאביו מחזיק בידו מבחן במתמטיקה בו הוא
קיבל 60.
תום (בקול חלוש): "אבא..זה לא...זה לא..."
אבא (מרים טיפה את הקול): "זה לא מה?"
תום ( ממשיך לגמגם): "אני לא ...אני..."
בשלב זה עמוס קם מהכסא.
עמוס (צורח על תום, קולו משתנה בפתאומיות): "תפסיק לגמגם
אידיוט מסריח!" מכניס לתום סטירה בפנים. תום נופל על הרצפה,
חצי המום, חצי מנסה להתאושש מהמכה.
עמוס (מתחיל לצרוח שוב ותוך כדי נותן לתום בעיטות חזקות בבטן):
"כמה פעמים אמרתי לך ללמוד כמו שצריך?" (כל הברה של מילה היא
בעיטה בבטנו של תום). תום שוכב על הרצפה מתפתל מכאבים.
תום (ביללות): "אבא...בבקשה תפסיק! אני מצטער, בבקשה..
תפסיק..."
עמוס: "אתה גורם לי לרצות להקיא! תינוק בכיין, זה מה שאתה,
נקבה! כלום, כלום לא יצא ממך, חתיכת אפס מאופס!" עמוס יורק על
תום יריקת בוז, ולאחר מכן עוזב את החדר. המצלמה מתמקדת על תום
מחזיק את בטנו, ומתפתל, בוכה בכי שקט, וכך נגמר החלום. תום
מתעורר בבהלה. כשהוא מבין שזה היה רק חלום, הוא מחבק את הכרית,
בוהה בקיר, ודמעה זולגת מעינו.

סצינה מס' 10

מקום- כיתה בבי"ס של תום
זמן-אמצע יום לימודים
בתחילת הסצינה רואים את תום הולך עם תיקו במסדרון ביה"ס. הוא
מגיע לכיתה, פותח את הדלת ובטעות נתקל (פיזית) במאיה, חברה של
דורון, שבדיוק יצאה מהכיתה.
מאיה (בטון מתנשא) : "הי! תזהר אידיוט!". מאיה ממשיכה ללכת עם
חברותיה ויוצאת מהכיתה, תום מתיישב בכיסאו.
בכיתה נמצאים תלמידים, משתוללים כי אין מורה בכיתה. לפתע, נכנס
המנהל לכיתה, מתחילים לחשושים "המנהל,המנהל..." כולם משתתקים
ומתיישבים מהר במקומותיהם כולל מאיה וחברותיה. תום מביט במנהל
במבטי שנאה, המנהל זורק לעברו מבט חטוף של בוז.
מנהל (נעמד מול הכיתה, משלב ידיים מאחורי הגב): "טוב, אז ככה.
המורה שלכם להיסטוריה לא מגיע היום, אז אני אחליף אותו". תום
זז באי נוחות בכיסאו. "אבל במקום ללמד היסטוריה אני רוצה לדבר
קצת על משמעת, כי זה משהו שבטוח אתם צריכים עוד ללמוד." (המנהל
מסתובבת לשולחן המורה והוא עם הגב לתלמידים).
מנהל: "תום", ומסתובב שוב לתלמידים, נשען על השולחן, תום מסתכל
עליו, מחכה להמשך דבריו.
מנהל: "אני רוצה שתבוא לכאן ותסביר לכולם מהי משמעת." (המנהל
הולך הצידה כמפנה מקום לתום ומשלב ידיים). תום זז באי נוחות
בכיסאו ולא קם עדיין.
מנהל: "היום, תום." תום קם באיטיות והססנות והולך לכיוון הלוח.
ישנם ציחקוקים קלים ברקע. רואים את דניאל במבטים מזדהים עם
תום.
תום מגיע ללוח, נעמד מול הכיתה, ידיו בכיסיו האחוריים, הוא
עצבני, זז מרגל לרגל.
מנהל: "נו, תום אנחנו מחכים."
תום (מגמגם): "אה...אני...אני לא יודע."
מנהל (בטון מלגלג) : "אתה לא יודע אה? מממ...מה עושים?  אולי
צריך ללמד אותך."
הצחקוקים בכיתה גוברים, ותום עומד נבוך.
מנהל: "טוב, אני רוצה שתכתוב על הלוח 10 פעמים: ' משמעת זה
הדבר הכי חשוב בחיים'.
כל הכיתה מסתכלת על תום, תום מהסס, לוקח גיר באי חשק ומתחיל
לכתוב. המנהל מתיישב על יד השולחן, נשען על הכיסא, משלב ידיים
ומסתכל על תום.
מנהל: "אנחנו נחכה עד שתסיים".
תום מתחיל לכתוב את המשפט על הלוח וכולם מסתכלים עליו במבטים
נלעגים, כולל המנהל. הוא כותב לאט, הוא נבוך. כשהוא מסיים הוא
מניח את הגיר ומסתכל על המנהל.
מנהל: "טוב מאוד, עכשיו תמחק את זה."
כל הכיתה שקטה, רואים את דניאל יושבת, מביטה במבטים מתעבים
במנהל, תום לוקח את הספוג ומוחק את הלוח.
מנהל: "מצוין, ועכשיו תכתוב...' משמעת זה לכל החיים'. תום
מסתכל עליו, במבטים חצי שונאים, חצי מיואשים, ומתחיל לכתוב.
כשהוא מסיים,
מנהל: "יופי, עכשיו תמחק את זה , ותכתוב 10 פעמים, ' היום
למדתי מהי משמעת '. תום מהסס, שוקל מה לעשות ובסוף עושה מה
שהמנהל ביקש ממנו לעשות. בכיתה יש רעש קליל, אנשים מאבדים
סבלנות, צוחקים על תום, מדברים אחד עם השני. המנהל כל אותו
הזמן נועץ עיניים בתום כשעל פניו מבט מסופק ורשע. תום מסיים גם
בפעם השלישית.
מנהל: "אוקיי, זהו, מספיק. נראה לי שלמדת (מחייך). אז בואו
נסכם את השיעור, ביקשתי ממך לעשות משהו שלוש פעמים, ואתה כמו
בן אדם ממושמע עשית את זה. (מסנן מתחת לאף), אמנם גם קצת כמו
אידיוט...אבל בכל זאת ממושמע" (כל הכיתה צוחקת לשמע המילה
אידיוט), תום נבוך.
מנהל: "אוקי, שב. (תום חוזר לכיסאו) טוב, זהו להיום, היה שיעור
מעניין, אתם לא חושבים?" (המנהל מחייך לעצמו וכותב משהו).



סצינה מס' 11

מקום-מסדרון בי"ס ושירותי בנים בבי"ס
זמן- יום לימודים-צהריים

בתחילת הסצינה, תום יוצא מהכיתה עם ילקוטו על כתפו. ברגע שהוא
יוצא מדלת הכיתה, דורון תופס אותו ומצמיד אותו לארוניות שליד
הכיתה.
דורון: "יא חתיכת חרא, אמרתי לך לא להתקרב לחברה שלי, נכון?"
תום (בטון אדיש, מביט למעלה על דורון): "אין לי מושג על מה אתה
מדבר."
דורון (כשפניו צמודות לפניו של תום והוא אוחז עדיין בחולצתו):
"אין לך מושג על מה אני מדבר, זבל? שמעתי שדחפת אותה היום
כשנכנסת לכיתה, על זה אני מדבר!"
תום מחייך באדישות.
דורון: "אתה עוד מעיז לצחוק, אה, בן זונה?...חבר'ה בואו תעזרו
לי." דורון וחבריו גוררים את תום לכיוון השירותים של בי"ס
(שנמצאים במסדרון לא רחוק מהם), תום מנסה להתנגד אך לא מצליח.
פתאום רואים את דניאל נכנסת לתמונה, מושכת בשרוולו של דורון,
מנסה להרפות את אחיזתו מתום.
דניאל: "תעזבו אותו, מה הוא עשה לכם? די נו!"
דורון לא מתייחס לדניאל אלא דוחף אותה, והיא נופלת. החבורה
ממשיכה לגרור את תום, כשהם מגיעים לשירותים, דורון מסתכל ימינה
ושמאלה לבדוק שאין שום מורה בסביבה, ואז הם דוחפים את תום
לשירותים ונכנסים אחריו. ברקע מסתכלים תלמידים ולא עושים כלום.

בתוך השירותים חברים של דורון מחזיקים  את תום משני הצדדים,
ודורון מכניס לתום אגרופים בבטן  ובפרצוף.
דורון (תוך כדי אגרופים): "זה ילמד אותך לקח, אידיוט."
לאחר שהם מסיימים לחבוט בו, דורון וחבורתו יוצאים מהשירותים
ומשאירים את תום שם, על הרצפה מוכה וחבוט. כשהם יוצאים
מהשירותים הם רואים את המנהל מתקרב עם תלמיד שמצביע לכיוונם.
חבר של דורון (לוחש לו באוזן): "דורון, המנהל בשעה 3, חייבים
להתחפף."
דורון וחבריו נעלמים מן המקום לפני שהמנהל מגיע. המנהל נכנס
לשירותים ומוצא שם את תום.
מנהל(בטון מלגלג): "למה אני לא מתפלא? הפעם זה לא יעבור לך
בשקט, יזרעאלי!" תום קם על רגליו, מתנדנד. "בוא איתי!" המנהל
תופס את זרועו של תום וגורר אותו לעבר משרדו כשמבטי התלמידים
במסדרון כולל מבטה של דניאל מלווים אותם.



סצינה מס' 12

מקום- משרדו של המנהל + בין בי"ס לביתו של תום.
זמן- יום לימודים-צהריים

המנהל דוחף את תום למשרד וטורק את הדלת, לפני שהם נכנסים למשרד
אנו רואים שהכיסא של המזכירה ריק, היא לא נמצאת.
המנהל מושיב את תום בכוח בכיסא, ומכופף אליו את ראשו.
מנהל (צורח על תום בפרצוף): "זהו זה, אתה שומע אותי?! זהו!
נמאס לי ממך! אתה חתיכת לוזר, מטומטם שלא יודע מהחיים שלו.
(בזמן שהוא צורח רוק ניתז מפיו על פניו של תום שמתעוותות).
אלוהים ישמור! למה באת לפה בכלל? המוח הזעיר שלך לא יכול להכיל
אפילו שמינית ממה שמלמדים פה, לך תעבוד בזבל, זה עדיף!.."
המנהל ממשיך לצעוק, אך אנו שומעים את קולו מתעוות (כמו תקליט
קרוע), רואים קלוז אפ על פניו של תום (אנחנו שומעים כביכול כמו
שהוא שומע), הוא עוצם עיניים, ואז אנחנו כביכול רואים את מה
שתום רואה בעיני רוחו -פניו של המנהל הופכות לפניו של אביו
צורח. ואז, שוב התמקדות על תום, ובבת אחת, תום פותח את העיניים
ומתחיל לצרוח. בשנייה הראשונה אנו לא שומעים את הצריחה שלו (אך
יש התמקדות מאוד קרובה על פניו צורחות), אך בשנייה הבאה,
הסאונד כביכול חוזר להיות נורמלי ואנחנו שומעים את צריחתו של
תום. המנהל הפסיק לצרוח ואנחנו לא רואים אותו בפריים. תום נכנס
לאטרף.
תום (צורח ומשתולל): "די, די נמאס לי! (מחזיק את ידיו בחוזקה
על אוזניו), נמאס לי!!" בלי להיות מודע תום לוקח מנורה שעומדת
על השולחן ומתחיל  להכות את המנהל (כשהוא רואה לנגד עיניו את
אביו).  תום (בזמן שהוא מכה את המנהל, צורח ובוכה): "אני שונא
אותך, אני שונא אותך!" (כשהוא מתכוון לאביו).
לפתע, נכנסת המזכירה בסערה.
מזכירה: "אדוני, מה קורה כאן?!" (צועקת). המזכירה מסתכל על
תום, ואז אנחנו מגלים יחד אתה ועם תום מה קרה. המנהל שוכב על
הרצפה מדמם מראשו, נראה מת. תום מסתכל עליו בהלם, לאחר מכן על
המזכירה, דמעות בעיניו, כולו מזיע, הוא מפיל את המנורה מידו,
כמעט נופל אחורה, אך נחבט בקיר, ואז הוא תופס את עצמו, מתעשת,
פותח את דלת המשרד בסערה, כשהוא דוחף את המזכירה הצידה ומתחיל
לרוץ כמו מטורף. המצלמה עוקבת אחריו, צמודה אליו, הוא לא מפסיק
לרוץ לשניה, הוא רץ כמו מטורף ברחוב, עד שהוא מגיע לביתו, פותח
את הדלת הראשית בסערה ונכנס הביתה.



סצינה מס' 13

מקום-ביתו של תום
זמן-צהריים

תום נכנס בסערה הביתה, רץ לסלון, מתיישב על הכורסא, מחבק את
ברכיו בידיו קרוב לחזהו, מתנדנד קדימה ואחורה, על פניו מבט
המום. ברקע דולקת הטלוויזיה.
שלומית, שהייתה במטבח, נכנסת בריצה לסלון, מתקרבת ורוכנת לעבר
תום.
שלומית (בטון מודאג מאוד): "תום! תום, מה קרה?! "(תום לא
מגיב). "תום, דבר איתי (מסתכלת על מצחו שותת הדם), אלוהים
ישמור! אתה פצוע! מה קרה?!"
מתוך הטלוויזיה ברקע, (בשניית שתיקה של שלומית): "...אנו
מביאים לכם כאן במבזק מיוחד, ארועים שקרו רק לפני כמה דקות.
מנהל בית הספר התיכון 'בן אליעזר', נרצח, אני חוזרת, נרצח
כנראה ממש לפני דקות ספורות במשרדו..." (בזמן השידור, שלומית
קמה ומסתובבת מתום לכיוון הטלוויזיה, ומסתכלת במבט בוחן לעבר
החדשות).
שלומית (בהבנה, ממלמלת בשקט): "אלוהים ישמור...לא...."
בנתיים, בזמן ששלומית הסתובבה לטלוויזיה, תום קם מהכורסא
ומתחיל לברוח לחדרו.
ברקע, הטלוויזיה: "...בנתיים, החשוד ברצח זה הוא תלמיד הלומד
בתיכון..."
שלומית מסתובבת חזרה ורואה שתום התחיל לברוח לחדרו, היא רודפת
אחריו.
שלומית (צועקת לעבר תום): "תום! תום! הפעם אתה לא בורח ממני!
תום!"
שלומית משיגה את תום במעלה המדרגות ליד חדרו. היא תופסת אותו
בזרועו ומסובבת אותו אליה.
שלומית (בטון שקט ורועד): "אתה הרגת אותו, נכון תום?"
תום (מביט בה בהלם ומתחיל לצרוח): "זה הכל בגללך! הכל בגללך!
את נתת לו! את לא עשית כלום!"
שלומית (המומה, שמה יד על פיה, דמעות זולגות מעיניה, היא
מתחילה לגמגם) : "...תום...תתום..תר..גע."
תום (צורח): "אני שונא אותך! אני שונא את שניכם" (תום דוחף את
שלומית). שלומית שעומדת בדיוק מעל המדרגות מאבדת את שיווי
משקלה ונופלת במדרגות, על פניה מבט המום ומופתע. היא מאבדת את
ההכרה ושוכבת בתחתית המדרגות.
תום מסתכל עליה, מוריד את ראשו, נשען על הקיר שלצידו. מבטו
מביע הלם, יאוש, כאב, יגון, פחד. הוא מתיישב- מחליק על הקיר,
כשרגליו מקופלות וידיו על פניו, הוא בוכה בהיסטריה. המצלמה
מתמקדת עליו. פתאום הוא מסתכל לצד, על הקיר מולו. על הקיר תלוי
אקדח ענתיקה. תום מסתכל עליו ומפסיק לבכות.




סצינה מס' 14

מקום- חדר שינה של שלומית + חדרו של תום
זמן- ערב, לאחר שתום דחף את שלומית במדרגות.

בתחילת הסצינה נראה את תום יושב על המיטה של שלומית בחדר השינה
שלה, פותח מגירה בשידה שליד המיטה. הוא מוציא משם אקדח. המצלמה
עוקבת מקרוב אחר תנועותיו.
הוא יוצא מחדר השינה של שלומית והולך לחדר שלו, שנמצא באותה
קומה במפלס העליון. הוא נכנס לחדר, מתיישב ליד השולחן, מניח את
האקדח לידו על השולחן, פותח את יומנו המונח על השולחן מולו,
ומתחיל לכתוב. אנחנו לא רואים מה הוא כותב, אנו רואים אותו
מהצד ומאחורה. הוא מסיים לכתוב, מרים את ראשו מהיומן, יש
התמקדות על פניו, הוא מסיט את מבטו לעבר האקדח, וכך גם
המצלמה.
לאחר מכן, תמונתו של האקדח מתעמעמת, ואנו רואים רק את השולחן
מתחתיו, כשהאור המאיר את החדר הוא אור יום. המצלמה חוזרת להיכן
שתום ישב, אך במקומו אנו רואים את דניאל, ואת היומן בידה.
פניה מביעות זעזוע. בהתמקדות על היומן, אנו רואים שבדף האחרון
כתובה מילה אחת בגדול, ובאותיות לא ברורות: 'דניאל '.
לפתע נכנסת לחדר שלומית, היא רואה את דניאל.
שלומית (בכעס): "מה את חושבת שאת עושה?"
דניאל נבהלת, תופסת את היומן, עוברת את שלומית במהירות ובורחת
מהחדר, לפני ששלומית מספיקה להוציא מילה מפיה. בסוף הסצינה
רואים את שלומית עם מבט של בלבול וחוסר וודאות על פניה.




סצינה מס' 15

מקום- גשר באמצע העיר
זמן-שעות ערביים

בתחילת הסצינה אנו רואים את דניאל עומדת על גשר, מביטה קדימה,
ידיה פרושות. יד אחת מחזיקה בעמוד תומך של הגשר, יד שניה
מחזיקה ביומן של תום. ישנה רוח חזקה המבדרת את שערה.
יש התמקדות של המצלמה על פניה ואז היא מביטה למטה.
קולה של שלומית (לא רואים אותה בפריים, בטון רגוע): "אל תעשי
את זה."
דניאל נבהלת ומסתכל אחורה לעבר הקול.
דניאל (צועקת): "תלכי מפה, זה לא עניינך!"
שלומית: "זה כן עניני! אני לא רוצה שתעשי את אותה טעות שתום
עשה!"
דניאל (צועקת ובוכה ): "טעות?! טעות?! איך את יכולה בכלל להגיד
את זה? זה הכל בגללך!"
שלומית (יותר נסערת, דמעות זולגות מפניה): "את לא חושבת שאני
יודעת את זה?! אבל...(מתחילה לגמגם וקולה נהיה חלוש), הוא איים
להרוג אותי, לא יכולתי לעשות שום דבר..."(נשברת).
שלומית מתיישבת בייאוש ליד הגשר ומתחילה לבכות, רואים רק אותה
בפריים ולא את דניאל.
לאחר מכן רואים שוב את דניאל על הגשר, היא מסתכלת למטה, עוצמת
את עיניה חזק (נראה כאילו היא עומדת לקפוץ).
ואז שוב יש התמקדות רק על שלומית עדיין בוכה, כשלפתע היא
מפסיקה לבכות ומתסכלת בהפתעה הצידה ולמעלה. דניאל (שירדה
מהגשר) נכנסת לפריים.
דניאל (בטון רגוע, כשהיא מוסרת לשלומית את היומן של תום): "הוא
חשב שאת מתה, את יודעת."
שלומית (לוקחת את היומן, בטון רגוע גם היא): "אני יודעת."
שלומית קמה, נעמדת מול דניאל מסתכלת עליה בחיבה, שמה יד על
כתפה, דניאל מביטה בה בחזרה, והם מתחילות ללכת . המצלמה מסתכלת
עליהן מאחורה כשהן הולכות, ונשארת ממוקמת על אותו מקום. הצילום
האחרון הוא של שלומית ודניאל מרחוק הולכות, ולידן השמש שוקעת.