סיפורינו מתחיל לפני שנים רבות
לפני ימי מתושלח, לפני תקופת האבן
המקום דיי אקזוטי, הנוף דיי ירוק.
לא ברור איפה, אבל קראו אותו עדן

על רקע כחול, ארבעה נהרות
מגלשות מגלשות, מהשמים יורדים
בתוכם דגה, מעליהם עופות
וחיית השדה משחקת מחבואים.

בצל אחד העצים (תאנה, כמדומני)
אחד איש בלי בגדים. אחת אישה בעירום.
היו שקראו לעדן, המקום האידיאלי
(היו שקראו לו חוף הנודיסטים הראשון).

ובין פרי לבין נוי, האגדה מספרת,
אותו עץ ידוע עם הפרי האסור.
תפוח שמן שנצץ לו בשמש
והלז מרמז לסוף הסיפור, כי

הנה מי מופיע, עטור במגבעת
הדור עניבה בצבע הקרם
לא חתול, לא כבשה, לא ירמוך, לא תולעת
מיסטר סנייק. לשירותכם.

סלחי לי, סניורה, פונה הוא לגברת
סמעתי שמועה סזונית ש
אסור לאכול, מהפרי לתפארת
ואסור גם לנגוע, פן אתחסמל.

נכון, מר נחש, ואין זו טעות
ואם אתעקשה, קרוב לוודאי
שאותי יגרשו, בכזו מהירות
שלא תספיק להגיד אם-כל-חי.

הס, ילדתי, חסל סדר שטויות
לא סינון, לא סילוק, ואפילו לא סנקציה.
זכותך לשכל והשכלה ו-
אם תשאלי אותי (לוחש לה) זו קונספירציה.

זה סילוף האמת, הראשונה לבריות
זה משחק סיסמאות מסוכן משמים
זה איום סרק על פרי חסר קלוריות
וטעים. ו... עובדים עליכם בעיניים. נסבע.

(אז האישה:) נשמע לא רע, אבל ליתר ביטחון
סגרנו עיסקה, אם תהיה מוכן
לפתוח ת'פה, ולהוציא לשון
ולחתום את שמך המלא כאן. וכאן. וכאן.

(חותם).

אז עמדה האישה על קצות אצבעותיה
וקטפה תפוח אדום ללא גרעינים
נתנה גם לאיש (אדם,קראה לו) שהיה עימה שמה
בביס הראשון הבינו: הם עירומים.

האדם מביט לו למטה (קצת נבוך, קצת מריר)
ואז כלפיי מעלה, מזעיף פנים
ריבונו של עולם, עד מתי אסביר
שאם שותים, חביבי, ל-א בוראים?..

סנייקי מייד שולף מתחת למגבעת
מיני שחור לאישה, וחולצת גולף לבנה.
לאדם נותן חליפה מחוייטת (מ-ש-ג-ע-ת)!!
ומעניק לו גם טוקסידו מהודר, בריח תאנה.

ודווקא עכשיו, לבושים בטוב-טעם
מגורשים השניים מהגן בתוך עדן
ומופיעים הכרובים, ששומרים על השער
אבל אני דווקא אתמקד ב...

זהותו של הנחש. לא ניחשתם, בוודאי.
ובאמת, זה ג'אסט פיין.
אני גאה להציג את מיסטר סנייקי: סוכן מכירות חשאי
(ובקול אירוטי:) קלווין קליין.