היא הביטה בתמונה, כל כך יפה היא היתה בהביטה בה. "תראה איזה
צילום פשוט", היא לחשה, כדי לא להפריע לשאר המתבוננים שסביבנו.
התקרבתי מאחוריה לעברה של התמונה, התמונה סמלה בשבילי כל כך
הרבה ובכל זאת צווארה היה מפתה יותר לבהות בו. "למה זה כאן?
הרי כל ילד שיוצא עם מצלמה לים יכול להשיג תמונה כזו", המשיכה.
קרבתי עד שנצמדתי אליה, התמונה אכן לא היתה מיוחדת או מסובכת,
שום מאמץ חוץ מתביעת עינו של הצלם לא נעשתה כאן. ליקקתי את
צווארה ומצצתי את לחיה, בעודה נהנית מהטירוף שפקד אותי, לטעום
אותה באמצע הגלריה כשמסביבנו אנשים זרים, הסבירה עצמה: "אין
כאן שום תחכום", קבעה, "אני באמת לא מבינה מדוע התמונה הזו
תלויה כאן". "ואם העננים למעלה היו מריחות מכחול דק והים היה
צבע מרוח במשיכה אופקית בצורה גלית? אז היה מעשה אומנות
בענייך?", שאלתי אותה בעודי משלב את שתי ידי סביב חלק בטנה
התחתון ונושך את כתפה הימנית. "כן", גמגמה תוך כדי הנאה
מהמעשים שעשיתי לה. "מדוע?" תהיתי, "הרי זה היה עדיין ממוסגר
בתוך מסגרת של מטר על חצי מטר ועדיין הים היה ממלא את מחציתה
התחתונה של התמונה והעננים את מחציתה העליונה של התמונה",
פסקתי, "זו עדיין היתה תמונת נוף". "כן, אבל המאמץ שהיה לעשותה
גדול בהרבה ולא משתווה בכלל למאמץ של לחיצת כפתור מול מראות
מוכנים מראש", החליטה. "והמאמץ שבו נעשו המראות האלו?" הקשתי,
אך היא לא הבינה. "הבריאה הזו," המשכתי, "איך את יכולה להתייחס
כמובן מאליו לנפלאות האלו שבתמונה?! לזרימת המים הכאוטית,
לספקטרום העננים שלא אמנה עכשיו את הגורמים לו, את קו האופק
הקסום הזה?! משהו עשה אותו! אז נכון שמה שנדרש מהצלם לעשות זו
לחיצת כפתור וכיוון פשוט, אבל זה מכיוון שמה שהוא צילם היינו
מעשה אומנות בעד עצמו! הוא פשוט עבר בגלריית הטבע וראה את הקסם
הזה וחשב להנציחו. אז אל תתני "קרדיט" לצלם, אולי הוא בעצמו
התכוון "שהקרדיט" לא יינתן לו, אלא למי שגרם לתופעה זו להיווצר
ולחדור מבעד עדשת המצלמה שלו". "אתה צודק", אמרה אחרי מחשבה
קלה, "הרי לא הייתי מתלהבת ממשיכות המכחול של הבחור שהיה מצייר
את הים והעננים בקו האופק, אחרת הייתי מתלהבת מהקשקוש הזה שם",
הצביעה על התמונה שליד החלון, "אלא הייתי מתלהבת מעצם המראות
שבתמונה שהרי הם, ככלות הכל, מושפעים ממראות העולם המציאותי
ומהטבע המדהים. כך שאתה צודק ברובד הזה של הוויכוח, אבל מצד
שני, את התמונה הזו נוכל לראות בתנועה כשאנו מרגישים את הרוח
וכשביכולתנו להסתכל כמעט מכל זווית - אם רק נתהלך על קו החוף,
בעוד מי שמחליט לצייר את התמונה הזו משקיע דמיון ואומנות שבה
הוא נדרש להוציא את התמונה מראשו אל דף הציור ולהמחיש מחזה
נפלא זה לענייהם של המתבוננים בדף, ולכן תמונה זו עדיף שישמור
הצלם בביתו ובמקומה תושם כאן תמונת ציור של נוף דומה!"
מכשסיימה לדבר, העברתי את לשוני על תנוך אוזנה ולחשתי בה "או
שתושם כאן הצעה להלך בחוף!" ונשקתי לבריאה המדהימה שהסתובבה
ועמדה כעת מולי מחויכת וזורחת, בעוד כולם סביבנו מסתובבים
ובוהים בתמונות תלויות על קירות.