מאז שהוא נולד היא נשאה אותו עליה.
היא קשרה אותו ברצועת נשיאה אל חזה ושרה לו בזמן שעשתה את
עבודות הבית. היא פיזמה לו מזמורים בזמן שהילכה בין דוכני השוק
הצבעוניים ובזמן שרכנה מעל הסירים.

היא קראה לו ג'מיל, על שם סבו אותו לא זכה להכיר, אך כל אנשי
הכפר כינוהו "התכשיט" שכן אימו הייתה מתהדרת בו כתכשיט ממש.
ג'מיל היה תינוק נוח למדי. הוא כמעט ולא בכה, וכאשר עשה זאת
עשה זאת בעדינות, כמו במין נימוס מעושה על מנת שלא להפריע.

כאשר היה כבר בן שלוש והפך כבד מדי לנשיאה הושיבה אותו אימו
בעריסה שקנו לו דודיו בעיר.

הוא ישב מולה בזמן שעשתה את עבודות הבית, זימזם עימה את שיריה.
הוא אחז בידה כאשר הלכו לשוק ועזר לה לבחור את העגבניות
האדומות ביותר ואת התפוחים העסיסיים.
הוא הרים את מכסי הסירים שעמדו על הכיריים והציץ לתוכם. הוא
הריח את התבשילים הריחניים ולפעמים אף הגניב אצבע זריזה וטעם
מהם.

הוא ישן במיטתה, תחת זרועה וכאשר הרטיב בלילות התעוררה אף היא.
היא לא כעסה עליו. היא ידעה שדבר זה לא יועיל במאומה.
היא רק נשקה לראשו ויצאה מחמימות המיטה אל קור החדר על מנת
להחליף את הסדין הספוג בשתן בסדין נקי ספוג בריח סבון הכביסה.

בימי חג ומועד, כאשר דוכני השוק עמדו אפרוריים וריקים והשוק
כולו דמם מלכת, יצאו שניהם אל השדה.
היא קיפצה עימו בינות לשיבולים כאילו לא הייתה אימו, אלא
אחותו. צחוקה הריעד את השיבולים הקטנות. צחוקו הרעיד את ליבה.

כשהיה בן שמונה עבר למיטה משלו. לאחר שנרדם היא התגנבה והביטה
בו בשנתו. כל-כך יפה היה. תכשיט.
הוא ישב מולה בזמן שעשתה את עבודות הבית ועסק בלימודיו. היא
נשמרה מלזמזם לבל תפריע לו.
היא הלכה לשוק לבדה אך קנתה את התפוחים הירקרקים שכל כך אהב.
כאשר חזרה הביתה בישלה את המאכלים האהובים עליו, והוא, כמו אז,
היה פותח את מכסי הסירים וטועם.
בבית הספר היה מן המצטיינים בכיתה. היא, מדושנת עונג, דאגה שכל
הכפר ידע על כך שהתכשיט שלה - הכי טוב בכיתה.

בימי חג ומועד הלכו שניהם לשדה. שם הוא הקריא לה מהספר הכחול
שהיה להם בבית והיא ישבה בין שיבולי החיטה והתבוננה באצבעו
הרצה לרוחב הדף, עוקבת אחר המילים.

בגיל שש עשרה היא ראתה אותו מתנשק עם אחת המבנות הכפר. דבר זה
עשה אותה מאושרת. היא דירבנה אותו לספר לה עליה ועל יחסיהם אך
הוא התחמק משאלותיה.
הוא כבר לא ישב מולה כאשר עשתה את עבודות הבית ולא הלך עימה
לשוק. את תבשיליה הוא אכל בתאבון רב מתוך צלחת לאחר שהגישה
אותם לשולחן. בימי חג ומועד הוא הלך עם חבריו לשדה ושם שר להם
בקולו הערב את נגינות אימו, שאותן הוא לא ישכח עד יום מותו.

ג'מיל נג'יב נהרג בשוגג בשעת פעולות צה"ל בשטחים.
ההתנצלויות שנמסרו לאימו ואף המענק הכספי המיוחד למשפחות
שקולות לא החזיר לה את היהלום, התכשיט שלה.

ראיסה נג'יב התאבדה כשנתיים לאחר מכן בתלייה. גופתה נתמנה ליד
גופת בנה.
למנוחת עולמים.