האהבה שלך לא תציל אותי מעצמי,
וההבנה שלך לא תשחרר אותי מעצמי,
והרחמים שלך לא ירפאו את מחלתי,
והשמחה שנשארה לא תרחיק אותי מסופי,
וכל ההצלחה הזאת לא תראה לי את האור,
וההערצה הענקית הזאת לא תוציא אותי מהבור,
רק סוף העולם יכול...

אפוקליפסה עצמאית נשמעת עכשיו טוב,
אולי זה רק אני, אבל מה יש פה לרצות לשמור?
אני אטביע את הספינה בים של יין וקצת חול לבן,
מי שלא קופץ עכשיו כבר לא ייצא מכאן...

והשיגעון הזה לא מרפה ממוחי,
לא התרופות ולא האשפוז לא יחזיקו אותי,
החום האימהי שלך לא נותן לי דבר,
בתוך כל החיבוקים האלה אני מרגיש כל כך קר.
ורק סוף העולם יכול...

כמו תרנגול אינסומני,
כמו תינוק מדבר,
כמו רוצח מנומס,
כמו פסיכולוג מטורף,
כמו חולמני עם הזיות,
או לוחם בלי נשק,
או מכור בלי חומר,
או די. ג'י בלי קהל,
או מנהיג בלי עם,
כמו שלום בלי מלחמה,
או אני בלי אהבה.
אבל אהבה לא תציל אותי מעצמי...
וסוף העולם?
רק אם הוא יספיק להגיע בזמ