זה הסוף.
אף פעם לא אהבתי סופים.
תמיד היה לי קשה לשחרר גם כשהיה צריך.
היה לי כל כך טוב בבועה שלנו
ושנינו ידענו שהיא תתנפץ ולמרות זאת לא עצרנו.
אתה אמרת שאתה אוהב אותי ושאתה לא הולך לשום מקום
ובכל זאת הלכת.
רצית לצנן ולהזדיין קצת וככה הבנתי-רחוק מהעין רחוק מהלב.
ובכל זאת אחרי כל הרע שוב זכרתי את הטוב ורציתי אותך לאהוב,
אבל אתה העדפת לעטוף את עצמך בבלבול ולדחוק אותי החוצה.
כל המילים היפות נעלמו,כל האהבה נשכחה
ורק אני שוב נשארתי לאסוף את שברי האכזבה.