אני מכור למה שלא נגמר.
ההבזקים תוקפים את העיניים.
אלה רמזים לתשובה, שאין לה בכלל שאלה.

הם מטפסים עלי, בלי אישור.
האבנים מכסות אותי עמוק באדמה (אלה רק השעות).
אני לא שקעתי,
משכו אותי למטה.

אתה מכיר את הצל שלך,
יותר טוב ממה שאתה יודע.
אתה מכיר אותו גם יותר טוב מעצמך.

זה חשוב לך, וזה פחות בשבילי.
הסכמה היא שקר, ואין אותו יותר.
מהקירות האלה החטופים יברחו,
והם אלה שישחררו אותי.
הצל שמכר את נשמתו, יקבל את המפתחות בחזרה.
המנעול לא יפתח, אבל גם לא יתקע.

כתב החידה הנמצא מסביבי
מהרגע שאני קם,
ועד הרגע שאני נושם.
מאותו הרגע שאני נרדם ועד השנייה שבה אני יראה.
חכה לעצמך, השעון מצלצל ולמרות זאת אין מי שאותו יעיר.