שוכבת בתנוחה עוברית, הרגלים קרובות-קרובות לחזה, מרגישות את
הדופק. מתחילה לרעוד. נושמת עמוק, לאט, לאט.
רק כדי שאני לא אתפרק, אסור לי עכשיו! אסור לי עכשיו לפזר את
החלקיקים, צריכה להמשיך לשמור על פוקר פייס ולקוות שה-T חצי
(זמן מחצית חיים) של הרדיואקטיביות הפנימית שלי עבר.
כ"כ הרבה אנרגיה עצורה בכינוס הגוף העוברי, אנרגיה שמאיימת
להתיזז, להשפריץ, לזהם כל עבר כל רגע. אנרגיה פוטנציאלית. אולי
אם נוסיף כמה פרוטונים היא תהפוך לחיובי ? @ # {
אין לאן לברוח. כלואה ברחם מלאכותית. עשרות שכבות, קורמים
והסוואות שונות ומשונות מחפות עלי. אם אני אבעט זה לא ייכאב
לאף אחד. אולי אפילו אזכה לליטוף מחויך מבעד לבטן הריונית.
תמיד כשאני שוכבת ככה מקונן בי חשש שמא תיכף תכנס דמות מאיימת
ותטיל עלי את צלה. ואולי אני בעצם חלק מסרט, שיש רבים הטועים
ומאבחנים אותו כסדרה מצוירת שנקראת "החיים"? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.