מתהלך בחופי נפשי
מבודדים,
למול  נחשוליי
משבריי
המיית גליי

נשפכים כאביי
ייסוריי
משבריי
כיסופיי
בימי הסוער,
זועקות כויותיי
במעמקים

לוחכות דמעותיי שרופות
מלוחות
חרוכות
בנפשי

שלוה נפשי כאגם הרים
חבוי , בו משתקפים
שמים תכולים
מוארים
וזכים ,
עננים צחים שטים משכשכים
במימיו -
במעמקיו נולדים
הגיגים ,
הגיגיי

לפעמים אלך לאורך חופי נפשי
ידי בידה
אוספים צדפות בחול הרך
לנעימת אדוות לוטפות
ברוך מרגיע,
מחייכים זה לזו
בחיבה

ודווקא בגעוש ימי
פורש מפרשיי בגווני כחלת לבן
לתוך נהמת שאגות סערותיי
מפליג אל
מסעותיי

מבטי - כיסופיי
כיסופיי - מצפני
ומגדלורי
מאיר לי נתיב זוהר
בין שקיעות
וזריחות

ללחום מלחמותיי בטחנות רוח ואיוולת
שמכות בי כנפיהן המסתובבות,
בתמנון המפלצתי שחבוי במצולות
מתקיפני פתע שוב ושוב, מנסה להטביעני...  
מחפש להגיע אל מעבר לתהומות האופל,
לחצות הרי געש מתפרצים ודרקונים יורקי אש...
לגלות את המקום שלא מסומן בשום מפה,
שם חבויה לה -

טוהרתי

טוהרתי הזכה מכל זכות
ויופי
בבת כיסופיי
כמיהתי
טבעי
חיי

מתי אבין כבר,
שטוהרתי הזכה לא נמצאת אי שם
מאחורי אוקינוסים, ויבשות, מעבר לסמבטיון
ולכל המפות...
אלא נמצאת דווקא כאן, בחופי נפשי
שליד בית נשמתי החמים השליו
המחבק,
המאיר לי אהבתו ,
היכן שרעייתי צופיה מבעד לחלונות נפשה
שאחזור ממסעותיי... ?!

ליצור גלי חדוה צלולים ולזרום עימם,
להתמזג בתוכם למצולות, לרחוף עליהם
כציפורים נודדות
לנופי טבע בראשיתיים,

לעוף כציפור דרור
מסובך ברוש צעיר
אל עלי עשב באדמה מלקט פירורים,
והופ חזרה לצמרות עצים
מתנדנדות ברוח

עם אווזי בר נודדים
לעוף אל מעל פסגות
הרחק מעבר לאופקים,
צופה אל מרחבים חדשים
לא ידעתים
נושבים ונושפים בפניי זרמי אויר ואור צלול
בדממה עזה פלאית ,
לנשום נשימת חיים אחרים
אמיתיים!
שהם הם הקיימים!
נקיים מכל וכול טומאה
מנותקים מאתמול מחר ושכחה
ומהאדרה אוילית
עקרה

ופשוט להיות
טבעי
פשוט
וטהור

להפסיק להיות נביא זעם כלפי עצמי
וכלפי העולם,
לחייך מבטי לדרור ואדם
ולכל
ברעות ,
בחיבת שמחה מאירה
טהורה
מאחדת בלבב הכל  
מבלי מילים,
נוגעת בחיים האמיתיים
שמעבר למוות

מה כמהה נפשי
להלך בחופי אהבתו.