זכרונות ילדות בשכונה
עפיפונים מחתיכות נייר צבעונייות
טלאי לולאה לטלאי
נטלאים פיסות-חיי קונכיות קונכיות
עולות מתגבהות לפסגות-גלים מקציפים
בהישברם בצוקי חופיי
נופלות לקרקעית
ערימות ערימות מצטברים
טלאים חדשים וישנים
וקרועים
גוונים עזים ודהויים
שרשראות טלאים לא גמורות
שרשראות שנפרמו הלולאות
ושרשראות ללא סוף שלא נרקמו בכלל
מרגע לרגע
נארגים טלאי חיי
כמהים אורגים ונלחמים
הנה שם, בנעוריי הולך לבדי מעבר לנחל
בשדות שטופי אור ורוח, לאורכו הנפתל בדרכי לים
ושם, עם רעייתי בבוקר אביב בשבילנו בהרי ירושליים
בתוך מרבדי פרחים וטל שלובי ידיים
ופה, בקיננו החמים ביפו יושבים יחד בכורסה
סופגים מאור מורנו הנאור
אהבתו
וכאן, ברגע זה בבית קפה באוניברסיטה
מסתכל בפרופסור שמדבר לקולגה שיושב ממולו
תאוות ערמומיות נשפכות מעיניו
מתופף ברגלו בעצבנות חסרת מנוח
כולו שביעות מעצמו,
כשמלצרית רוסיה מתוקה ניגשת בחיוך טהור
מגישה לו בשמחה קורנת קפה הפוך,
ואני יושב שם בצד מחכה לדבורלה
כותב את שירי
אורג אינספור פיסות חיי
בחוטים ורצועות בגווני הכחלת
עורג לקלוט בשורת אהבתו
באריג היקום האינסופי
עורג לפעול ברוחו ולהתארג בשמחה
בכמיהה לעשות רצונו
עם ידו האורגת כל
עד
בוא העת
ובחסד
נותקתי
וידעתי עצמי
בו. |