נכספת כיסופים
לאמיתי
לדעת עצמך
עד תום

רך לבך כנבל
אינספור מיתרים רגישים
רוטטים
לכל משב רוח
עדין

לחדור
להתבונן
לצפות
לבלי די
לתוך נפשך,
לגעת כאביך
לכוות ייסוריך מותכים
נקווים
בתחתיות נפשך,
לרדת לטבול מבטך
לתוך תחתיות  
אין חקר

לחדור מבעד עיני מבטים חולפים
שפוגש בחייך,
תלמידיך, ברחוב
בבית-קפה
לתוךתוך
תוכם -
בתוכך

רוגשת גואה בתהומות נפשך
ימת סמבטיון,
מערבולות מערבולות
מצולותיה,
נחשולים כבירים
גועשים הופכים  בתוכך עלעולי סערה
מכסים שמיך,
הרי געש קדומים פעילים
בתחתיותיה
כולאים בתוכם לבת כיסופים,
כיסופיך

יוקדים
מותכים
לוהטים
מבעבעים
מתפרצים
סילוני כיסופיך
ייסוריך ,
שוועתך

מפלחת מבקיעה שמי שמיך
לשמיו,
לא תכבה לעולם

להילחם בעצמך בטירוף שנראה הזוי
משוגע, ולא משנה כמה תיטרף דעתך,
ואיזה תהומות תוהו ובוהו אפלים
נעדרי תחתית, תצטרך לחצות
בלא גשר,
וליפול
מרוסק...

ולאסוף מחדש את עצמך
ולהמשיך...

ולא משנה מדבריות חוליות לוהטות שתחצה
בישימון, צימאון כולך  
מטריף כיסופי
כימהון,
ללא נוה-מים מתוקים
ודקל תמר
לשפתו.

לטפס, לחצות הרים קפואי
פסגות עד, שנפש אדם מעולם
לא היתה שם,
לא פיללת
שכמותם

וכמה נשמתך רוהבת,
וכמה מפלים נופלים בתוכך
כניאגרה
מגבהי האדרתך העצמית,
שוטפים פולגים במרחבי
נשמתך

ואתה כל-כולך
נלחם לכבוש אותם,
לסכור אותם בכוחותיך
הדלים,
ללא הצלחה

כור ליבת כיסופיך
עומד להתפוצץ
בתוכך...

כורע
תפילה

אלוהיי

ובחסדו
אהבתו
ייפתחו שמיך
ואורו יזרום לתוך נפשך
יפיח רוחו
בך

תחושל בכור
כיסופיך,
אל-רוח לא תיכנע חרב כיסופיך,
לא תיכנע
לעד

תסכור עצמך
תגבר על עצמך
לא תלוי בעצמך
עד היית כמעט מנותק
מעצמך,
כל כלך כמיהה לדעת אותו
בתוך עצמך

עד בוא עת
וייפתח השער
ותתנתק
מעצמך
אליו