מאבק מתחולל בשדות הנפש. לרגע נמלאתי עוצמה ורצון לשבור מעגל
הייאוש ולבקש אותך לבוא איתי. לרגע כל חומות התודעה נפרצו,
נשבר מעגל הטמטום והכהות והושטתי אליך יד. לימים זאת תיזכר
כפעם האחרונה. לימים אשחזר את הרגע הזה ואת כל הרגעים שהובילו
אליו, לימים אצטער שלא הייתי מצוידת, בכל המילים הנכונות, בכך
שלא נועדתי לשפר את העולם, לגרום לך לאהוב את החיים האלו,
לצידי.
החל מעוד חמישה רגעים, אצטער על אובדנך, ארכין ראשי ואודה שלא
היה לי טוב. אודה שניסיתי כשלא ידעתי איך, שבזבזתי זמננו לריק,
שאני עדיין קוראת לך ואתה לא רוצה לשמוע כי נמאסו עליך המילים.
אודה כי אני נטולת יכולת להודות באמת. כי אני אדם קטן,
שברירי.



20.7.01