באותו בית-קפה בא לי לכתוב
כזו השראה מפכה בי
מציפה חיוך מבטי
פנימה מופנה לתוכי ומשם יושב צופה...
ואנשים שמתיישבים באותו בית-קפה
ייתכן ומישהו מהם כותב הגיגיו כמוני.
ייתכן שמישהו מהם קולט מה שקורה בי
כהתפשטות הגלים כשסירה מרימה עוגן
ויוצאת אל מרחבי כחלת
יושב שם בקפה ותוהה
מסתכל לפעמים על אנשים כמו בסרט -
מבלי שיבחינו, כדי לא להתערב במהלך העלילה...
זו גם אומנות !
תוהה כיצד להבין ולחיות את הדברים ?
מהי האומנות האמיתית של
"יצירת הפרוטרייט לחיות" ?
תוהה על הדברים שמתחוללים בים נשמתי
רגיש ורוגש, ומעט ידוע לי...
מדי פעם צולל לתוכו מאיר פנסי לתוך
מעמקיו, מחפש, מגלה ...
לפעמים אני נערה ונער שמתהלכים בחופו
אוספים צדפים וקונכיות במשובת רוח ואור
ורחש אדוות הגלים הנוגעות ברוך בחול
לפעמים צולל כשחף לתוך קצף גליו המתגבהים
ונוסק עטוף נצנוצי טיפות כדי לשוב לצלול
שוב ושוב...
ולפעמים מוצפים פניו באינספור פיסות אור בוהקות
מתנודנדות רוטטות בניצוצות מוזהבים זוהרים מסנוורים
כמראה הים שרואה ילד מרחוק בלכתו אלי חוף
בצהרי יום
למה בכלל להבין את הדברים ואת עצמנו
הגואים ונופלים וגואים ושוב... וחוזר...?
הניתן להבין בלי מחשבה, רק
מתוך התבוננות צופה עליהם, על עצמך?
הניתן ליצור גלי חדוה צלולים ולזרום עימם,
להתמזג בתוכם למעמקים, לרחוף עליהם
אל נופי-חוף, לפסגות צופיות אל מרחבים ואופקים
חדשים בדממה טהורה עזה פלאית
לנשום תקוות-אמת שניתן לחיות חיים אחרים
אמיתיים! שהם אכן קיימים!
חיים נקיים מכל וכול טומאה
מנותקים מאתמול מחר ושכחה
להיות בן-חורין !
ואז צצה לה פתאום ציפור דרור
משתובבת מפרפרת בכנפיה ליד ברוש זקוף
תחת שמים אביכים נטולי-צבע
במבט של ציפור דרור
ושואל עצמי:
איך עיניה רואות את כל הסטודנטים
עם תרמילי-גב וצד וראש גדול
הולכים אחד אחד מתכנסים ברחבה שממולי
לעבר שערי האקדמיה המוגנים במשמר האבטחה,
דורכים על מרצפות מסותתות שלובות
שעליהן חרוטות ציטטות של גדולי הדורות
כמו:
"לנצח תישאר ביקום בלתי מובנת
העובדה שהוא ניתן להבנה" (אלברט אינשטיין)
מה היא מבינה אותה ציפור דרור?
ואולי היא מבינה הרבה?
אוליי מבינה יותר מאיתנו את הדרור
ואת התום ואת אומנות החיים?
היא לא דואגת כעת, לא חושבת על
עבודה, ופרנסה וחשבון בנק ופנסיה
ובוודאי לא על תכלית החיים...
היא פשוט עפה לה מסובך ברוש ירוק צעיר
אל עלי עשב באדמה מלקטת פירורוים
והופ חזרה לשמים לנופים לצמרות העצים
היא "חושבת" על האדם לפעמים?
מה המסר שלה לאדם?
מהו המעוף אל האושר?
ואיפה אנחנו? לאן אנו רצים?
מהו המעוף שלנו?
מדוע אנו לא תופסים זאת?
הדוכיפת שהצטרפה כעת לדשא מנקרת במקורה הארוך
וציפור הדרור המקפצת
יודעות זאת מבלי "לדעת", לא בחשיבה אקדמית
מדעית מוגדרת...
- הן יודעות זאת מלידה!
הציפורים הנודדות יודעות מסען בסתיו
על פני יבשות ואוקיינוסים מבלי ג'ירוסקופים
ומפות ומכשירי-מדידה מדוייקים;
ובאביב את הדרך חזרה.
כלב רחוב שנולד לפני שבוע מרגיש את האנשים
ההולכים אי לאן על מדרכות העיר או בשוק,
את גלי הרגשות והמחשבות ?
- מרגיש ועוד איך!!
והנה אני כבר שוב נסחף עם החשיבה
שמעוררת אותי ליצור גלי חשיבה וים
של חשיבה...
ובתוכי כמהה נפשי להינתק מכל חשיבה אל
השמחה הזכה, אל החופש האמיתי...
מחייך מבטי לדרור ברעות וטוהר
של ידיד
לקלוט אותה בחובי בחיבת היות
לא אדם ולא ציפור
אלא שמחה מאירה מאחדת בלבב
מבלי מילים, נוגעת משהו בחיים
שחורגים נתיב מסילתנו מתחנת המוות החבויה
אל מרחבי הנצחי
האלהי. |
