|
בהשילך בגדייך מתפתה אנחה להיפלט מקרני
האור שלחלון: עצב מקמט נמלים לזקנה,
רעד חורק ברצפת העץ שלחדרך
אין איש בחדר. מלבדך
אין כאן אדם
נרכנת אל יופייך כאגסים פראיים לאגם |
|
|
אני לא אומר
שהוא לא קיים,
אני פשוט טוען
שהוא ממש, ממש,
ביישן, מכדי
שאני אתייחס
אליו ברצינות
אני, בשיחה על
אמונות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.