שלי אור / הרהורי כאב |
תמות תמימות
מבוסמות משיכר הכזב
מהתל בכן בניחוח ענב מתקתק
הניחו לו לכאב
עוטה נזר שמחה עילאית,
אינו אלא כתר דרדרים ותיל
היו ימים
בהן היטבתן לראות
ועתה, את אשר איננו קיים ראיתן
כהות אתן,
כמו עייפתן מזוועות
חדלו נא,
אל תוסיפו דמעות
רב לכן,
עיניים,
רב מראות...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|