הוא היה השלישי שהכרתי שקראו לו ככה. הראשון לא היה מעניין
במיוחד , ביליתי במחיצתו ארבע שנים ולא עניין אותו אף פעם שום
דבר אחר חוץ מלימודים , אז נכון שאולי בזכותו סיימתי את התואר
אבל אחרי חלוקת התעודות לא ראיתי אותו שוב.
את הבחור השני לא הכרתי , אבל היא הכירה אותו. היא עזבה אותי
בשבילו והייתי מאבד לגמרי תקווה אם לא השלישי.
הכרתי אותו בלימודי ההסבה . שנינו היינו חדשים בכיתה ומצאנו את
עצמנו יושבים אחד ליד השני ומדברים. הוא היה לבוש בצורה פשוטה
עם נעלי בית . אני לא יודע למה זה הרגיז אותי , זה היה השיעור
הראשון שלי בכיתה חדשה וטרחתי להתלבש בצורה מכובדת ועדיין הוא
עורר יותר עניין בקרב תלמידי הכיתה.
כל מה שענייו אותו זה הולנד . הוא הקסים אותם בסיפורים שלו ,
על האנשים , על המרחבים הירוקים , על הבחורות היפות ועל עוד
כמה דברים לא חוקיים במקומות אחרים...
הוא סיפר להם על אותו מקום עבודה שמחכה לו בסיום הקורס בחברה
בהולנד , על לימודי השפה על חשבון החברה שהבטיחו לו. כל הזמן
הזה ישבתי והקשבתי לו .
הלימודים הפכו להיות עניין שבשגרה , היינו נוסעים ביחד לקורס ,
יושבים ביחד בכיתה , הוא היה מספר לי על טיולי אחרי הצבא שלו
בהולנד ובשבת הייתי נפגש איתו ללמוד.
לא הייתי אף פעם בחו"ל ולא היה לי הרבה ניסיון עם אנשים חדשים
ועם מקומות חדשים. הוא גרם לי להרגיש בטוח יותר בעצמי ונוח
יותר איתו .
כשסיפרתי לו שלא אהבתי אותו בהתחלה בגלל השם שלו חשבתי שזה
יעצבן אותו . הוא רק חייך והתחיל לספר לי על נינה. היא הייתה
הולנדית והוא אהב אותה ואם הוא לא היה צריך לחזור לארץ אז אולי
הם היו ביחד היום.
שבוע לאחר סיום הקורס מצאתי את עצמי על טיסה להולנד יחד איתו.
יצאנו לחפש את נינה.
אותו שבוע , חצי שנה של סיפורים ומעשיות על הולנד הפכו למציאות
. הוא לא ממש זכר איפה היא גרה ומצאנו את עצמנו על רכבות ברחבי
הולנד , מטיילים בפרברים של אמסטרדם ובעיירות נידחות שלוקח
שעות להגיע אליהן ברכבת.
הוא התקבל לאותה עבודה שחיכתה לו והתחיל ללמוד הולנדית.
אני חזרתי לארץ לסיים את השירות הצבאי שלי ולחכות לעוד שלוש
שנים כדי שאני אוכל להצטרף אליו.
אז לא מצאנו את נינה , אז מה?