הדמעה מתחילה במסעה היומי
לכיוון האף היא זולגת
מחפשים סיבה להאשים, את מי??
כל דמעה את נפשי מחדש הורגת

העיניים אדומות כדם
אותו הדם שנשפך מהידיים
הקירות נסגרים עליי, כל כך חם ( ! )
עוד רגע של שיגעון ואני בשמיים

אני מנסה לנחמי בליטוף
אך את שערותיי כמעט טולשת
החבל עובר עוד ליפוף
ובסוף, כמו תמיד מתחרטת

הסוף המתוק או שמא המר
מתקרב עוד צעד אך עוד לא נגמר
כמו חיה כלואה בכלוב החיים
אשר מרגעים נואשים אותי לא גואלים

טהרו את נשמתי המזוהמת
מחוסר שפיות מדבק
תבינו שאני בקושי נושמת
וכאב הלב כל שניה מתהדק, מתחזק, חונק ! ! !