[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שקרים קטנים. כמו החלומות. ככה זה התחיל, אני אומרת לך. בקטנה-
לאמא שלי, שלא תדע מי גמר את האפרסקים. והענבים.
אחר כך כבר הרביצו, אז עדיף שיעזבו אותי בשקט. נפלתי מעץ
כשטיפסתי עם מתן.
אחר כך כבר לא דיברו איתי, אז היו לי חברים בלב, בספרים. שיהיו
מילים, גם אם לא חברים למשחק. שאולי ככה, יחשבו שאני טובה
יותר.
אחר כך תיכון וארבעים קילו עודף של חוסר ביטחון עצמי. ורק
שיחשבו עליי דברים טובים, שלא יחשבו שאני סתם שמנה. גם ככה לא
רוצים אותי, אז שלפחות אהיה דמות אקזוטית בסיפור הזה שלהם.
שידברו עליי, שאהיה קיימת. שאצדיק את כל המרירויות.
אחר כך צבא. היה צריך להיזהר בהרבה. אם הייתי נתפסת היו שולחים
אותי לקב"ן והלך עליי.
אסור שיגלו את המחלה שלי. הבנות ידעו והתרחקו, עוד בקורס. אתה
זוכר את ההיא שאמרנו שאי אפשר להאמין לאף מילה שלה? אני נבהלתי
כל כך. זה היה כמו להסתכל במראה ענקית מולי. והיא ידעה עליי.
קלטנו האחת את החולניות של השניה. אותה העיפו, אותי רק כמעט.
שיקרתי את דרכי החוצה מהתסבוכת. אינטליגנטית. שרדתי גם את בסיס
האם, לחצי שנה ואז גילו עליי והעיפו אותי לסבב ב' מוקדם ביחידה
בחיל התחזוקה. היה שם רק רע במשך כמעט שנה.
מודיעין נראה מלהיב בהרבה לדבר עליו בבית. מה יש לי כבר לומר
על מתנדבים מחו"ל.
אחר כך גם משם ברחתי. ובמשך כמה חודשים הייתי עציץ אמיתי. אבל
אז היתה לי כבר קובייה לשחק בה. והסיפור גדל. עד שהוא מילא
אותי ומה שנשארנו, אני והקובייה- מת.
אלופים קמו והתחלפו בסיפור, התפקיד גדל, וממש"קית כולה, הפכתי
להיות בכירה ומשרתת עדיין. לו רק הייתי מגיעה לכל ההישגים
האלו, הייתי כל כך גאה.
לא היה יום במהלך הצבא שלא שקלתי 21 והחוצה. זה דרש ללכת לקב"ן
ולומר את האמת: אני לא מצליחה לא לשקר. הערצתי מי שהיה לו
האומץ לקום וללכת. אני לא ידעתי איך, וסבלתי בכל רגע. רק לכם
סיפרתי כמה הייתי מוצלחת ונהדרת, כשההישג הכי גדול שלי בצבא
היה העובדה שנשפטתי פעם אחת, על חוגר ו- זהו. לא היו לי שום
בעיות משמעת.
ואחר כך קובייה.
ואחר כך אתה.
חצי שנה של טירוף מוחלט. המציאות התערבבה לי. פריזמה שהתנפצה.
ואתה הלכת.
מהרסיסים של הבועה ההיא, ההזיות, מצאתי אותי. לבד, בלי עזרת
חבר.
ורק הערה קטנה, יקירי חם-העיניים. האהבה היתה אמת. בכל
המובנים.
רק את עצמי שנאתי אז.

מכוח אני באה אליך היום: הייתי מטורפת.
לא רציתי לפגוע בך. אף פעם.

סליחה.

אני







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דרך למציאת
עבודה:
תמצא משהו שאתה
מוכן לעשות
בחינם
ונסה להתפרנס
מזה.

המעריץ השרוף


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/6/03 5:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת אבישר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה