[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כחול עמוק
/
ללכת שבי אחרייך

פתאום הבנתי למה כל-כך התחברתי אליה, לקח לי די הרבה זמן, אבל
הבנתי. היא לא היתה מושלמת, היא היתה רחוקה מלהיות מושלמת, אף
אחד לא מושלם. יש לה פאקים, גם לי יש, רק שהיא מתמודדת איתם
בצורה מעוררת הערצה. יש לי פאקים, אני מודעת אליהם, ממש לא
גאה, אבל מודעת. המודעות לא עוזרת לי, הפאקים עדין קיימים,
המודעות לא גורמת לפאקים להעלם. אני עדין מתביישת בהם, לפעמים.
רוצה לשנות, לא תמיד מצליחה, או אולי לא באמת מנסה.
והיא, כ"כ שלמה עם הפאקים שלה. היא מסוגלת לעלות על ההר הכי
גבוה ולצעוק: "זאת אני וככה אני, ומי שלא טוב לו-שילך
להזדיין!". אני לא מסוגלת. דבר ראשון כי אני לא מסוגלת לצעוק
מילים כמו "להזדיין" כשכל העולם שומע, אלא אם אני ממש עצבנית.
דבר שני יש לי פחד גבהים דיי היסטרי... אז... אין מצב שאני
אעלה על ההר הכי גבוה. אה... ועוד דבר אחד-אני פשוט לא שלמה עם
עצמי. זה בכלל לא יאומן הרמה של ה"אי-שלמות עצמית", לא ידעתי
שיש דבר כזה בכלל. חשבתי שזה יעבור עם הזמן. "כשתגדלי..." ככה
תמיד אמרו לי, כל משפט שני היה נפתח ב"כשתגדלי": כשתגדלי
תביני... כשתגדלי זה יעבור... כשתגדלי זה יראה לך אחרת.
אבל זהו, אני כבר גדולה, כן כן, חוקית אפילו, אבל נשארתי אותו
הדבר, אותו חרא שרק גדל והסריח עם השנים.
אומרים "חכמה", "אינטיליגנטית", "מוכשרת" ועוד כל מני מילים
מפוצצות, אבל בעצם מה אני!? אני רק בנאדם... וגם זה,בקושי.
לא התבגרתי, אני עדין ילדה קטנה בדברים, שהיו כבר אמורים מזמן
לעבור, אבל הם לא. אבל אני אמשיך לקוות, זה אולי דבר אחד שאני
יכולה לנקוף לזכותי-אופטימיות, זה לא חסר לי. אני אמשיך לקוות
שמתישהו יגיע הרגע הזה, שאני ארגיש ש"הנה, התבגרתי", שאני
ארגיש שעברתי שלב, ושאני לא תקועה באותו מקום כבר כ"כ הרבה
זמן. תקווה, זה מה שנשאר.
בכלל לא רציתי לדבר על עצמי, זאת אומרת כן רציתי, אבל רציתי
לדבר בעיקר עליה... אבל כנראה שלדבר עליה ישר גורר לדבר עלי,
אולי כי אני קנאית, ואולי כי סתם, ככה זה. ובאמת, היא כל-כך
ראויה להערצה, איך שהיא מתמודדת עם הפאקים שלה, גאה במי שהיא.
מודעת לעצמה וטוב לה עם זה, ועדיין-היא רחוקה מלהיות מושלמת.
כנראה שכשבנאדם מקבל את עצמו-הרבה יותר קל גם לסביבה לקבל
אותו. ואם בן אדם את עצמו לא מסוגל לקבל, אז איך החברה תקבל
אותו?! כנראה שככה זה, אין לי הסבר אחר.
ואני, אני רק בהתחלה, תחילתה של דרך ארוכה, שאולי בסופה, גם
אני אשלים עם עצמי, אבל רק אולי.
העיקר המודעות... אה... וגם האופטימיות.
היה לי קשה לכתוב את זה, קשה מאוד. אבל זה משחרר, אני חושבת.
ולא, זה לא מקנאה. פשוט דרך אנשים אחרים אתה לומד להכיר את
עצמך, וזה מה שקרה לי איתה. אז תודה לך, ו"העיקר שאני אוהבת
אותך כי מה חוץ מזה את צריכה בחיים?" :)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קח פרח








משקית ת"ש
בדימוס


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/6/03 10:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כחול עמוק

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה