ילד עומד על שפת הים
הרגליים בחול,
והראש מתקתק כמו שעון
שעון חול.
שאון הגלים מתאדה לאיטו
לתוך פיכפוך הימים
שנותרו כפצועים בשדה הקרב,
מניפים רק דגל לבן

העיניים מסתכלות אל הים
"שלא ייגמר לעולם",
אומרת השתקפות על פני המים
של פלקט מנוסה למעלה בשמיים

שקיעתה של ההתחלה נושפת בעורפו,
של הילד שכבר דמה למבוגר,
ועדיין לא דמע כילד.
הוא מרים קונכיה ומקרב אל האוזן
ושומע את החול נשפך בין אצבעותיו
אל תוך כף ודלי שבנו ארמונות.

אין רעש, אין גלים
אין מכתב בבקבוק
יש רק ים, חול
וילד.