השארתי מילים
ורמזים
השארתי מחשבות ישנות, ואמיתות בלויות קמעה.
כה רציתי להעלם ברגישות, להיות זהירה בחסרוני,
אך הכל לשווא.
חרף כל המאמצים והרצון הטוב, ולמרות שבאמת השתדלתי, לא צלחה
משימתי.
אפילו לא להיות אינני מסוגלת. איזו תועלת יש בכל שהיה אם אינו
יכול אפילו לשמש כמשענת לאחוז בה, אם אינני מסוגלת לחזור
למקומות בהם השארתי חלקים ממני, אם אינני מסוגלת לחזור ולהיות
מי שהייתי. הצלחתי ללכת לאיבוד במרחק שביני לביני.

נגן לי צלילים עדינים על הגיטרה, אני רוצה שתפרוט לי נחלים
זעירים, כאלה שנוגעים בקצות האבצעות היחפות, כאלה שבנגיעה רכה
מעוררים את כל הגוף. תפרוט לי מנגינות, נגן לי את הרגשות
ששכחתי לחיות כבר כל כך הרבה זמן. ביקשתי שקט, אך הוא צרם לי,
הזכיר לי יותר מדי את הריקנות, והאין, אתה יודע איך זה כששקט,
הכל הרבה יותר רועש, הכל מתגבר כאילו התקינו אצלי איזה רמקול.
אל תרשה לי להעלם בדממה, אל תשלח לי שקט בקופסה, כי אתה יודע
איך זה עם קופסאות סגורות, אף פעם אי אפשר לדעת מה יצא משם. רק
תדבר אליי במילים רכות, תזכיר לי כמה אני אוהבת ליטופים בלי
נגיעות, תזכיר לי כמה אהבתי אותך.

זה לא טירוף, זה לא שגעון, אלא רק הכוחות שלי שמתעתעים בי, כמו
ילדים בגן, כמו ליצן שמשפריץ מים מפרח. אני הולכת לאיבוד בין
פרצים זעירים של מים, בין אלומות אור שמשחקות בין אלפי מנסרות.
זו הרגשה כאילו שנזרקת מלועו של דרקון יורק אש ונבלעת בין מאות
להבות ששורפות.
אולי זה קצת טירוף, אולי אני קצת משוגעת, אני מאבדת את עצמי
בין דימויים שמנסים לעזור, בין מילים קטנות ורגשות גדולים, ולא
מספיק שאומרים לי כמה כוחות יש בי, זה לא מספיק לנסות להאמין
להם, אני צריכה להאמין לעצמי. ואיפה הכוחות שלי עכשיו? מתחבאים
מתחת למיטה ומחכים שאשבר?

אני יודעת שזו אהבה, אני יודעת שזה הרבה יותר מזה, אני יודעת
שזה גדול מהחיים, אולי בגלל זה אי אפשר לחיות את זה. החיים
האלה עלובים, כנראה, אם ילדה קטנה כמוני מרגישה שהחיים האלה
קטנים עליה. זה קצת מצחיק לפעמים, את יודעת. אבל לפעמים קצת
קשה לי לצחוק, לפעמים קצת קשה לי להאמין לעצמי בכלל, להאמין
לך, להאמין לכל הרגשות האלה שנראים כמו קסם. ולקסם לעתים קשה
להאמין, למדו אותנו מזמן שקסמים זו רק אחיזת עינים. ובכל זאת,
את מרשה לי להאחז בזה? בקסם הזה שאולי הוא אמיתי ואולי הוא לא?
את מרשה לי לדבר אלייך כשאינך שומעת?
כי לפעמים, רק לפעמים, אני ילדה קטנה, שמרגישה הרבה יותר גדולה
מהחיים האלה.









19-20.11.2003
מי שאני בתקופה הזו.