יום אחד באתי לביתך. לא הייתי אותו אדם שהכרת לפני
המלחמה.
לא הבנת מה קורה לי וספק אם היום היית מבין.
ניסיתי להסביר לך ונבהלת. קשה היה לך לקלוט שחברך הטוב הפך
בין לילה לאדם אחר. קשה היה לך להתרגל לשינוי.
היית מלא ברחמים כלפיי שאלת אותי "מה עובר עלייך?"
לא יכולתי לספר לך כי לא היית מבין.
הכאב שמכרסם בי מאז שחזרתי מן המלחמה צף על פני המים.
הזיכרונות החלו לרדוף אותי: תמונות מן העבר משירותי הצבאי.
ניסיתי להסביר לך שאלה זיכרונות מן המלחמה ואתה הלכת מהר יותר
כי לא יכולת לסבול את הסבל שעבר ועובר עליי.
לעולם לא ראית אותי עוצר באמצע מקום הומה אדם וקופא על מקומי.
התחלתי להזיע, התחלתי לחוש ברע וברחת, כי זה היה יותר מדי
עבורך.
הגענו הביתה והחלטת שאתה חייב לצאת להתאוור.
ברחת ממני ומעצמך.




חשתי פגוע.




הידידות שנרקמה בינינו לא דמתה למה שהכרתי ולמה שהכרת.
כך היום בעבור השנים אני מבין מה חשבת באותו הלילה.
נשארתי בודד ועצוב בביתך.
ידעתי שלעולם לא תסתכל עליי כמו לפני המלחמה.

אלן מאיר