יום חמים למדי
והרוח נושפת בעורפי
כמקדמת את פניי.
לילה,
תחילתו של קיץ
והורדים,
בשיא פריחתם
ראשם מורם בגאווה
ועלי כותרתם פעורים לרווחה
כמנסים לאמור דבר מה
מאיימים למכר אותי
לניחוח העדין והרך שלהם
לשבות אותי בקסמם
ולכלוא אותי בנצח המתוק הזה
שירת הרוח,
קלילה ואוורירית,
שבירה כקריסטל, כמעט כמותה
מגיעה לאוזניי
מלווה בנגינה ענוגה,
בפריטת מיתר
מהפנטת את חושי
כשירת הסירנות.
שמיכת שמיים כהים,
קטיפתיים
בה נעוצים כוכבים
המתכרבלים בה ככלבלבים
מכסה את ראשי
מערפלת מחשבתי
מניחה את ראשי על כר דשא
ירוק וריחני
ונותנת לגופי להתמכר
לחלום. |
