סיפורנו מתחיל (ונגמר) די מוזר
ומי שמקשיב עד הסוף קולט
על עיר בצרפת ששמה לא יוזכר
שבה חי אדם רגיל בהחלט
ובמרכז פניו, בין האף לשפה
מתקיימת כל יום תנועה ענפה
אם תביט היטב אולי תוכל
לזהות על מה כל המהומה בכלל
מדובר בזוג כנופיות יריבות
שכל כך רחוקות אך בעצם קרובות
שתיהן דומות במראה, בתדמית
אך ביניהן - שנאה תהומית
לכל כנופיה אזור משלה
לא גדול, לא קטן, מספיק בשבילה
כך יושבים וחושבים מה יקרה אם פתאום
תפרוץ מלחמה כך באמצע היום
צריך לחשוב מי ילך בראשם
האם הכי טוב או הכי מגושם?
הכדאי להקריב למען ניצחון
חיילים די טובים, אך חסרי כשרון
ואולי יש לשלוח את המנוסים?
שיודעים תמיד מה הם עושים
ובכלל לשם מה צריך להילחם?
הרי בכל זאת האויב הוא שכן
יכול להיות שאין לו כלום נגדם
עקב חוסר תיאום יישפך סתם דם?
ונחזור לתחילת סיפורנו הנ"ל
(מעניין אם מישהו עדיין כאן...)
שכחנו דבר די חשוב לספר
ששתי היריבות הן מזן אחר
אלה לא בריונים שמחפשים צרות
אלו בסך הכל שערות
כנופיה אחת - שערות השפם
כנופיה שניה - שערות הזקן
עכשיו תחשבו שהסיפור מטומטם
אך אל תדאגו - בסוף הכל יהיה מובן
ביום די קיצי, יש אומרים אמצע יוני
נפגשו חברים ושיחקו "תפסוני"
ופתאום בטעות, ממש בלי כוונה
עבר לו ילד למחנה השניה
התחילו שיחות של משא ומתן
ובאמצע יושב לו הפרחח הקטן
לא מבין מה רוצים ועל מה יש לריב
הרי בסה"כ זה מקום די חביב
ובתוך המהומה שנוצרה באזור
חשבו אנשים על דרכם לעזור
הלכו, התקבצו משני המחנות
גם שפמים, גם זקנים, גם בנים, גם בנות
ויצרו תנועה א-פוליטית של קשר
שיצרה בין שני הגבולות גשר
וכך הם לקחו, גם מפה גם משם
חיילים מזוקנים וחיילי שפם
התחברו לחיבור משותף אמיתי
וקראו לו בשם"זקן צרפתי"

וכך הם חיים בשיתוף כה מרנין
הרמוניה כזאת אף אחד לא יבין
עד שיבוא ויחתוך הסכין...