ואתה, אתה התלוננת שתמיד כותבת אבל אף פעם לא עליך. עכשיו
מרוצה? כל מילה שנכתבת תחת אצבעותיי קשורה בחוטי זהב דקיקים אל
ליבי שקשור לנצח אליך. אם היית יודע כמה מילים שיצאו ממני
נשפכו עליך והפיגו את השקט שנוצר מלפני שהגעת, היית אוחז בי
ולא משחרר לעולם. האם תשחרר אותי מתישהו? אני מבקשת שלא, לא
רוצה שיכאב.
אני רוצה לנשק אותך בכל פעם שאני חושבת עליך, אתה יודע את זה?
רוצה לנשק ורוצה להרביץ ולבעוט ולדחוף אל תוך איזה חור שחור,
שתעלם אל החלל האינסופי ותעזוב אותי בשקט ולא תגור אצלי בתוך
הראש יותר יחד עם יתר השדים ששם.
אבל אם תלך, האם יהיה זה למישהי אחרת? ואם כן, האם תאחז בה כמו
שאחזת בי? תניח ידך על ידה ותלחש לה מילות אהבה באוזנה? תעביר
אצבעותייך בשיערה ותאמר לה כמה שאתה אוהב אותה ורק אותה,
לתמיד? לא רוצה שתעשה את זה, רוצה אותך לעצמי ורק לעצמי ורק
לתמיד ולא לאף פעם.
כל רגע שלי שעובר לידך, איתך, במבטים מרוחקים עליך, עושה לי
טוב ורע מבפנים. אני כל כך רוצה לקפוץ עליך כל פעם ולשפוך עליך
את כל המילים שעצורות אצלי בתוך הלב, אבל כל מה שאני מצליחה
לומר לך זה כמה עצוב לי בלעדיך ועצוב לי בלעדייך. כל כך.
אמרת לי היום איך אתה מרגיש וחושב, אתה עדיין אוהב אותי? תגיד
לי שכן, תגרום לי להאמין שיש סיכוי שתסלח לי מתישהו, על כל
הדברים שאמרתי ועשיתי ופגעו בך כל כך. אני יודעת שפגעו גם בלי
שתגיד, כי את הדברים הכי פוגעים אתה אומר, אבל מה שאתה באמת
צריך להגיד נשאר אצלך בפנים.
די לומר לי את המילים האלה שצורבות לי את הבשר מבפנים ומותירות
בי צלקות לא נראות. תגיד מה אתה מרגיש גם בלי לפגוע. נגמרה לי
האנרגיה מלהיפגע כל הזמן, נגמרה לי האנרגיה מלבקש סליחה כל כך
הרבה. אמרת לי שאם אפסיק לפגוע בך אני גם לא אצטרך להצטער. למה
אתה לא עושה את זה? מעולם לא השמעת סליחה על כל ימי הסבל שעברו
עליי בגללך. ועברו, באמת שעברו.
השיר שלך מתנגן לי עכשיו והמילים שלו ננעצות בי כמו סכינים.
אני מדמיינת עכשיו אותך עומד ושר אותו, מחייך ומעביר יד קרה על
הלחי שלי, ממלמל בשקט את המילים הקרות שמתאימות למצב שלנו כל
כך. תמיד אנחנו מוצאים איזה שיר שיתאים למצב שאנחנו נמצאים בו
באותו הרגע, זה כאילו אנחנו מעדיפים להתחבא מאחורי ציטוטים שלא
בטוח ששנינו מבינים, מאשר להגיד באמת מה אנחנו מרגישים.
מסתתרים מאחורי שתי קופסאות מתכת ריקות מרגש. קל ככה יותר? אני
לא מאמינה כל כך, אתה מאמין? אני כבר לא יודעת אם יש עוד במה
להאמין. בשנינו? בזה שיהיה טוב? טוב כבר לא יהיה, לא כשאתה כל
כך רחוק ממני כל הזמן.
תתקרב אליי שוב, בבקשה. יש מקום קטן כזה בתוך הלב שלי ששמור רק
לך. מן בית קטן כזה שרק מחכה שתחזור אליו, יהיה בו כל מה שאי
פעם תצטרך ותרצה, הכל. רק תבוא כבר, תבוא,
בבקשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.