מילולית טובה / לב העיר |
כפרפר בשכרון מחושים,
ואותי הותיר מאחור
בעליית גג מעופשת,
להתבוסס בחדרון מצחין
כאבן שואבת צוף גילופין,
שאין לה בור שופכין.
דמדומי ערב
מצאוני ממיתה עצמי
באוהלה של הברה
עד אובדן ההכרה.
ובלילה אקרע פרוכת שמים בתחינה
שישוב אליי לבי אל עמק עכור,
לתור עמי אחר פתח תקווה
בטרם אספג באיי חורבה,
בטרם אחדל מאהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|