[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תיאודורה ג'יימס
/
יושב כאן, לצידך

"אני אשב כאן, לצידך/ אנשק את הדמעות מפנייך המתוקות / אשב
כאן, לצידך, עד שתרגעי, עד שתרדמי, / בתוך ידי המחבקות".
(רמי קליינשטיין והמועצה, "לצידך")


היא הסתכלה לעבר האופק, לעבר זכרונות עבר, לתוך כאב שהיא שפכה
לתוך הים לאחר שכבר לא יכלה להכיל את הכל. עכשיו כל הכאב שלה
ישב על החוף, צמוד לבית, ובלילות, כשלא היה מי שישים לב, מי
שישגיח, כל הכאב היה מתעצם וגדל ומתקדם קרוב וקרוב יותר לבית.
הוא עשה את זה בעדינות, כמו נשיקות של מאהב על כל הגוף בליל
קיץ לוהט. כמו נשיכות של מאהב, שמחדדות את כל החושים ומעבירות
זרמי חשמל ברחבי הגוף.

אז היא הסתכלה על כל הצרות שהתחברו לדמעה ענקית אחת, דמעה
שיכלה להטביע את כל מי ומה שיצר את הכאב. או לחילופין, את מי
שאצלו נמצא הכאב, מי שכבר ממילא טבע. אותה.
ורצתה לבכות. אבל לא בכתה.
ופתאום הוא נגע לה בכתף, והיא הסתובבה והסתכלה עליו. מבט דומם,
כי כבר אין מספיק מילים, והוא הסיר את הכתפיה מכתף אחת,
בעדינות, עם ידיו הגדולות, המלטפות. כתפיה שניה, ובעדינות
הוריד את השמלה ממנה, ידיו עוברות על כתפיה, שדיה, עד
המותניים.
עכשיו היא הייתה ערומה, במרפסת, ליד הים, ולידו.
יד אחת על המותניים שלה, יד שניה על הלחי, בניסיון לנגב דמעות
עבר.
הוא משך אותה אליו, והיא נענתה בחוסר תגובה.
הוא נישק אותה, יד אחת יורדת מהלחי לצוואר, יד שניה מחזיקה
אותה יותר ויותר קרוב. היא התחילה לפתוח את הכפתורים של החולצה
הכחולה שלו.
החולצה נפלה לרצפה באצילות, כאילו אוחזת ידים עם השמלה הלבנה
שלה. הוא משך אותה פנימה, והם נשכבו על השטיח.
רגעים של עדינות, שהוא מנשק ומלטף רק כדי שלה יהיה טוב, כדי
שהיא תרגיש את הזרמים מתרוצצים בתוכה, על גופה, מחשמלים את
החושים שלה, את הגוף שלה, אותה.
והיא לא נתנה לו. היא לא יכלה להרגיש טוב לבד. היא העבירה את
ידיה על הכתפים הרחבות שלו, על החזה השרירי. בידים רועדות היא
התחילה למשוך את תחתוניו, לשלוח ידים פנימה.
והוא ניסה, שאולי גם לה יהיה טוב, והיא התעקשה ונעשתה יותר
קשוחה, יותר חזקה, יותר מפנקת ודוחפת, יותר מפתה.
והוא ויתר, ובתוך מספר רגעים, הוא גמר בתוכה.
נשימות כבדות, חזה נצמד לחזה. היא נשכבה על גבה, לידו, והחזיקה
את ידו, והם נרדמו.

כשהיא התעוררה, היא שכבה במיטה, מכוסה בשמיכה דקה ואוורירית.
מבטים ימינה ושמאלה. הוא לא שם. היא יוצאת מהמיטה, עטופה
בשמיכה הדקה. היה לילה. והוא לא היה שם.
על הרצפה, השטיח נקי ומסודר במקומו. ליד הדלת למרפסת, רק מכתב.

הוא מצטער. זה קשה, זה מסובך, אבל הוא לא יכול להתמודד איתה
יותר. עכשיו זה מרגיש כבר כאילו שהיא מעדיפה לסבול, כאילו שהיא
כבר לא יכולה ובכלל לא רוצה לשמוח. הוא רוצה מישהי שתוכל גם
לשמוח איתו, שלא תגרום לו להרגיש כאילו שאין לו מה לעשות. נמאס
לו להרגיש חסר יכולת איתה.
היא רוצה להיות עצובה ובודדה, והוא כבר לא יכול יותר.
זה קשה ומכאיב, אבל הוא צריך מישהי יותר נורמלית. אבל הוא אוהב
אותה. והוא באמת מצטער. מקווה שתסלח לו.
והיא מפילה את המכתב לרצפה, והנייר חותך את האצבע שלה. היא
פותחת את הדלת למרפסת ויוצאת החוצה. השמלה שלה עדיין שוכבת,
איפה שהורדה. החולצה הכחולה כבר לא שם.
היא מפילה את השמיכה איפה שהיא עומדת, והשמיכה קצת אדומה בקצה,
כי האצבע דיממה, והשמיכה נופלת על השמלה, ועכשיו כבר גם השמלה
קצת האדימה, בנקודה כזאת שאף אחד לא ישים לב אליה.
ויורדת במדרגות, לחוף, ערומה, והשמלה והשמיכה יושבות על המרפסת
ומחכות לה, שתחזור.
היא צועדת לאט. הרוח נושבת, מלטפת את גופה, והיא הולכת, מתקרבת
למים.

ואם זו הייתה אגדה, עכשיו הנסיך היה מגיע. הוא היה מחבק אותה,
מכסה אותה, עוטף אותה באהבה ומציל אותה מעצמה.
עכשיו היא תראה, היא תוכיח לעצמה אחת ולתמיד. או שהוא קיים, או
שלא.
המים כבר הגיעו לה לברכיים, לברכיים של האישה הערומה הבודדה
הזאת, ואין נסיך באזור.
הכאב עכשיו מנשק את כל הגוף שלה, נכנס לתוכה, מטווה עם
אצבעותיו את הנשיקות, הליטופים, המגע שהיא כל כך משתוקקת אליו,
שהיא כל כך צריכה.

ועכשיו היא כבר עמוק מדי, בתוך הכאב. היא טובעת.
וחוץ מצדף על החוף, אין נסיך.

ולה זה כבר מאוחר מדי.

היא, כבר טבעה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מממתי התנגדות
הובילה לארוחה
טובה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/6/03 4:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תיאודורה ג'יימס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה