רציתי כל-כך לחבק מישהו,
אבל בחושך, כבר שנה ומשהו -
אין את מי לחבק,
פרט לבובת דובה שסחבתי איתי למיטה.

המחשבות הציפו אותי ומילאו בעצבות ובייאוש,
שכמותם לא חשתי, בכל הזמן הזה של האפאטיות המפחידה.

בדידות נוראה וצריבה בגרון,
וגם אחרי שהתהפכתי לצד השני של המיטה,
עדיין לא מצאתי אף אחד שיחבק ויגיד שהכל בסדר,
שיחבק ושלא יעזוב, גם כשאלך לישון.

לאן נעלמת לי, אמא?





25.3.03