הייתי  רוצה להיות דמעה
זו הניספגת בחול עליו עומדת
כשאתה בא מולי בסובארו אדומה

זו המבצבצת מעצמה
כשאתה מסנוור את עיני שהורגלו בחשיכה

זו המזכירה לי
ששמלת הנמר שעל גופי המסומם נרכשה למענך

זו הזולגת על מושבך האחורי המרופט
כשמבחינה בין תקיעותיך המיוזעות
בתמונת בתך תלויה על המראה

זו האומרת לך ללא מילים
כמה בזוי אתה בקנותך את גופי לשעת אהבה

זו הגולשת אל תוך הריק המזוהם שהוא חיי
עד שתבוא עלי שלכת
ולא אראה עוד פרצופך הנאלח מתעוות בהנאה

זו השוטפת את עיניה הסומות של האשה הזו שבביתך
עד שתבעט לך בתחת במקום  לחתוך לך בצל לארוחה

הייתי רוצה להיות דמעה
זו שאינה מרפה מלחייך השעירה
שבכל רגע תזכר איזה חלאה אתה
ומה גדול הפער בין מותר האדם לבין הבהמה שהנך

מאה בפה חמישים בעמידה
תוציא כבר שטר ונעשה אהבה