תחת מטר אבנים וקליעים
רטוב עד לשד, מדמעות שכולים
בדמם של פצועים אני מדשדש
נחנק מעשן שעולה מן האש
אני מלווה עוד חלל לקברו
מתייסר ושואל, מה שווה את מותו.

אברהם, שהלך לכוון מערב
ומשה, שהוביל עם עברי אחריו
הלכו בעקבות הוראה או ציווי
קיבלו את המצוי ולא את הרצוי.
אלפים של שנים, עם מתוסכל
חסר סיכוי, או חסר מזל
מחפש כבר שנים בארץ מובטחת
קצת חלב ודבש ורוגע ונחת.
תראו מה קרה מאותה הבטחה
חלוקה לשבטים ושלטון מלוכה
כיבוש ונישול ואלפי הרוגים
ועמים מובסים, הופכים לחוטבים.
נהרות של דמים ושרפת המקדש
ועדיין סימן אין לחלב ודבש
כל העם גולה, על נשיו וטפיו
מחכה לקיום הבטחת אבותיו.
העם העברי העקשן בתבל
כמו מזוכיסט, מוכה וסובל
עושה ניסיונות לחפש את האין
מצפון לדרום ומים לירדן.
אלפיים שנה אחרי הגלות
הקמת מדינה והכרזת עצמאות
וחוזר הספור של כיבוש ונישול
ואחמד ומוסטפה, אוספים היבול.
היום כל ערוץ הוא נחל של דם
והארץ בולעת קורבנות אדם
בכל בור שנחפר תמצא סימנים
שרידי מלחמות מזמנים עתיקים.
בים של צרות, מדברים על משיח
בבואו ניגאל, הנביא כך הבטיח
אך אין יום שקט ואין מנוחה
ואין כל סימן לאותה הבטחה.
מי יקום ויאמר, מה לעשות
לחכות לגואל, או לשבור עצמות
או לחשוב בעצבות, שמשה הזקן
טעה בדרכו וניווט לירדן...