הגבר המסוקס היה תלוי על חבל שהשתלשל ממסוק בגובה עצום מעל
רכבת דוהרת במהירות עוצרת נשימה, מסמן בידו לטייס המסוק המבוהל
לרדת קרוב יותר ויותר אל גג הרכבת. הגבר הענק לא נראה לחוץ:
סכנת חיים ממשית הייתה טבעית לו כמו הפעולה היומיומית הפשוטה
ביותר והוא לא הניד עפעף למראה מה שללא ספק היה מעורר פניקה
בכל גבר אחר. כשהיה המסוק בגובה עשרים ושלושה מטר מעל הרכבת
הדוהרת ובניגוד גמור לכל האינסטינקטים של השימור העצמי והוראות
הסוכנות, ניתק הגבר הענק אך החתולי את עצמו מהחבל וצנח אל גג
הרכבת, נוחת עליו ברכות מדהימה. תוך שבריר שנייה היה הבראונינג
בעל הקוטר האימתני בידו והוא הלך שפוף וקליל אל המפרק שבין
הקרונות ומשם השתחל אל מה שנראה כחדרון השירותים בקרון שינה
מפואר. הקרון היה ריק ושקט, אך החזייה על דלת האמבטיה, תכשירי
הקוסמטיקה שעל הכיור וסכין הגילוח הנשי באמבטיה הבהירו לו
שמדובר בקרון שהיה תפוס על ידי אישה. עודו בוחן את חפציה של
האלמונית ולפתע נשמע קול שקשוק מפתח בחור מנעול. הסוכן נדרך
והתחבא בזריזות עצומה מאחורי דלת השירותים. "אוקיי, ג'ון, לילה
טוב" נשמע קול נשי אומר ואז קול סגירת הדלת. פטריק הציץ מאחורי
הדלת בטכניקת הדג''ייאו-לונג, מבלי לגלות את עצמו, וראה אישה
צעירה, בת עשרים וחמש לכל היותר, בלונדינית, בגובה מטר שבעים
וארבע לפחות, שיער ארוך וגולש עד לישבן מעוצב בקפידה, עצמות
לחייה הגבוהות רק העצימו את האפקט שהעניקו עיניה הירוקות,
הפראיות, הבוערות: זו הייתה האישה היפה ביותר שראה פטריק בחצי
השנה האחרונה, פרק זמן שבו היה בסיביר במבצע חיפוש והשמדה של
ראשי חץ גרעיניים סובייטיים שלא דווחו לוועדה לפיקוח על אנרגיה
אטומית. "אנחנו סומכים עליך", אמר לו ראש זרוע הממשל החשאית
ביותר בוושינגטון, וויליאם מרשל, ערב צאתו לסיביר: "סומכים כמו
תמיד שתציל את העולם מאיומיהם הרצחניים של אויבינו המטורפים".
האישה המדהימה החלה מתפשטת, היא נראתה כמתכוננת לשינה. פטריק
לא יכול היה שלא להציץ בה בזמן שהורידה מעל גופה המחוטב את
מקטורן חליפת העסקים שלה, התירה, בליאות בולטת, את העניבה
שלצווארה, פתחה והשילה מעליה, באיטיות רכה וחושנית, חולצה
לבנה, מכנסיים שחורים, הסירה מעליה חזייה שחורה, מניחה לקים,
בלי משים, להביט בשלמות שדיה השזופים בקפידה, גדולים אך מעט
יותר מתכולת כף יד של גבר בוגר, מעוטרים בפטמות בצבע ורוד עדין
ובהיר. הבלונדינית המשיכה להתפשט, נותנת חופש לשיערה הצהוב
מאחיזת החנק שבה היה נתון,  ומתגלה, בהדרגה,  במערומיה
הבלונדיניים כליל השלמות. לבסוף לא היה לגופה דבר חוץ מתחתוני
חוטיני שחורים וזעירים וקים החל להרגיש את חלציו מתעוררים
כמתרדמת חורף ארוכה. כשסיימה להתפשט פנתה הבלונדינית המדהימה
לכיוון החדרון שבו הסתתר הגבר הענק: כשהציץ ראשה מבעד לדלת
זינק פטריק קים ואחז בה מאחור בתפיסת זד'יינג-קוואן תוך שהוא
מצמיד אותה אליו לכל אורך גופה ושם את ידו על פיה. האישה הייתה
מבוהלת בעליל אך לא ניסתה להתנגד. לאחר פרק זמן לא ארוך לחש
קים באוזנה "אני הולך לעזוב אותך עכשיו, אבל אם תנסי לעשות
משהו טיפשי לא אהסס לחסל אותך במכת גב יד אכזרית וחטופה".
הבלונדינית הנהנה בהבנה וקים שיחרר את אחיזתו ממנה באופן מבוקר
ואיטי.
"מה אתה רוצה? כסף? אני אתן לך מה שיש לי כאן. מידע על הפטנט
החדש? אני אספר לך הכל. לאנוס אותי?" לחשה היפהפיה לקים והוא
הניד ראשו בסמכותיות. "אני רק צריך את הקרון שלך ללילה".
"אני מניחה שאין לי הרבה מה לעשות בקשר לזה"
"את צודקת".
"עכשיו שבי על הכיסא. אני הולך לקשור אותך כדי שאוכל לעשות
מקלחת ולהכין את הציוד שלי לבוקר. אני מקווה שלא תתני לי סיבה
לחסל אותך, את יצור עוצר נשימה".
הבלונדינית צייתה וישבה על הכיסא, עירומה לגמרי. "איכפת לך
שאלבש משהו?"  
"אין לי זמן לזוטות עכשיו", ענה קים והושיב את הבלונדינית
העירומה כמעט לגמרי על הכיסא, ידיה קשורות מאחורי גבה ורגליה
קשורות כל אחת לרגל אחרת של הכיסא. פטריק קים לא יכול שלא
להבחין כי החוטיני שלה זז ממקומו על ערוותה הבלונדינית נצצו
כמה אגלי טל שגרמו לה להיראות לחה ומגורה באופן מפתיע. קים לא
נתן את דעתו על כך: הייתה לו משימה חשובה. הוא נכנס לחדרון
האמבטיה, החל מתפשט ונכנס למקלחת בהילוך חתולי. כשסיים להתקלח
הוא ניגב בהנאה את גופו שנראה עשוי ממקשת שרירים מדהימה
ומחושלת ללא חת. קים התכונן לצאת מחדרון המקלחת כשלמתניו מגבת
ובידו הבראונינג האימתני והוא מוכן ודרוך לקראת הרע מכל, כפי
שלימד אותו מורו הנערץ, הו-טפוה-הונג במנזר בקוריאה בו שהה
שלוש שנים באימוני טאי-קוואן-דו מפרכים. קים פתח את הדלת והציץ
החוצה: הכל נראה כפי שהיה לפני שעזב למקלחת: הבלונדינית הייתה
מדהימה וקשורה לכיסא בפישוק קל שגרם לחוטיני השחור שלה לסטות
ממסלולו הטבעי ולחשוף ערוותה החלקה כמעט לגמרי כשהיא לחה,
רטובה אפילו. הבלונדה התקשתה בלהסתיר את התפעלותה ממימדיו
הכבירים של קים: ידיו הענקיות, המסוקסות, גובהו העצום, מעל שני
מטר, כתפיו הרחבות כשל כורה פחם ומתניו הצרות כשל בלרינה.
שרירי הבטן המתוחים שלו כמעט עצרו את נשימתה והיא הסיטה את
מבטה ממנו כדי להסתיר את לחייה הבוערות.
"אתה יכול להתיר אותי עכשיו?"
"אני יכול", ענה קים, והחל משחרר את כבליה המאולתרים. כשסיים
להתיר אותה היא קמה מהכיסא, עירומה לחלוטין חוץ מחוטיני שחור
שכבר לגמרי לא הסתיר את מה שהיה אמור להסתיר, פטמותיה זקורות
באופן בולט מאוד והיא נראית נבוכה מעט, עירומה מול גופו השרירי
והמסוקס של פטריק, כמעט צמודה אליו. היה חשמל באויר.
"אני חושבת שאני גם צריכה מקלחת" היא אמרה בשקט.
"אני...אני אצטרך להשגיח עלייך. מקרוב. אני מצטער"
"אני חושבת שכבר אין מקום לפורמליות בינינו", היא אמרה וזיק של
חיוך בעיניה הכחולות. "כבר ראיתי אותי בעירום מביך".
"אז קדימה" ענה קים, "בואי נחסוך בדיבורים מיותרים, הזמן
דוחק"
הבלונדינית פסעה מעדנות בכיוון המקלחת וקים לא יכול שלא להבחין
כמה מדהימה ומפוסלת נראתה הבלונדינית מאחור: ישבנה המתריס
משהו, אגסיות אגנה, הרווח המושלם בין ירכיה, הדרך שבה עורה
הגמיש היה חלק ושזוף ומבריק. אפילו שפתי הערווה הלחות,
העדינות, הצנועות יחסית במידותיהן שלה, אפילו פי הטבעת הורדרד,
המזמין שלה, שהציצו לרגע כשהתכופפה לקחת תחתונים נקיים היו
מעוצבים בקפידה, לא מושחתים, כמו של נערה צעירה. "שלמות" חשב
פטריק, "פשוט שלמות". היא נכנסה לחדרון הצר וקים מאחוריה, מגבת
זעירה למתניו. היא נעמדה מתחת לזרם המים והניחה לו לשטוף את
גופה, ידיה עוברות ומלוות אותו בליטופים.
"אם אתה כבר כאן....אולי תסבן לי את הגב?"
"אני חייב להישאר דרוך, ענה קים. בבקשה תסיימי.
היא נראתה כועסת לרגע, סגרה את הברז ועמדה מולו, נוטפת מים
מחודי פטמותיה הורדרדות ומקצוות שיערה הזהבי.
"אז תעביר לי את המגבת, תודה". קים העביר לה את המגבת "אל
תכעסי..אני פשוט ממוקד במשימה שלי" "בנסיבות אחרות..."
"כן? אז למה האקדח - - -" היא אמרה ואחזה במפתיע ובעוצמה את
הבליטה שמתחת למגבת של קים. בשביל מה האקדח?" "אתה מפחד
ממני?"
"האקדח על הריצפה, מתחת לכיסא" ענה קים.
"אז מה ז ה, בשם אלוהים", היא אמרה ומשכה את המגבת מעל מתניו
של קים.
קים היה גבר גדול מאוד בכל קנה מידה, אבל איבר המין שלו היה
חסר פרופורציה אפילו בשביל גבר ענק כמוהו. עבה וארוך כמו אמת
ידה של הבלונדינית, מעוטר בורידים לאורכו ולרוחבו, מזדקף,
עכשיו, מתרומם כמו מנוף לעבר תקרת החדרון, תחת ידה הממששת כלא
מאמינה של הבלונדינית החטובה כדוגמנית. מגעה גרם לקים להזדקר
עוד ועוד, עד מלא יכולתו ועכשיו האבר העצום שלו היה לחוץ כנגד
ביטנה החלקה והשטוחה של הבלונדינית, ידיה מהלכות לאורכו הלא
נגמר ומוחזקות ביחד כדי להקיף את עוביו העצום, הקשוח כפלדה.
"אתה...אתה פשוט...מדהים, מר...?"
"קים", הוא ענה, "פטריק קים".
 בבוקר שלמחרת חיסל קים את מטרתו, הסוכן הזר שהיה על הרכבת,
קפץ ממנה מעל גשר בגובה מאה וחמישים מטרים אל הוולגה והמשיך
בשחייה לאיסטנבול, אל היעד הבא