לא יודע איך זה יגמר, ולמען האמת אני גם לא רוצה לדעת, פשוט
מפנה את הגב לכל הזירה שמתנהלת שם ומתחיל לצעוד צעדים מלאי פחד
אך מוצהרים כבטוחים.
שומע את קולות המריבה ותוהה לרגע אם אף אחד לא שם לב שאני נס
משם, בדמיוני מתאר איך שאני חוטף יריה בגב ומתמוטת אל הריצפה
המאובקת. כל שכן לא מפסיק להאמין שיש מצב שאני חותך, נכנס
לאוטו מקפל את כל החיים שלי יחד עם לילך וטס להתנחל איפה שהוא
באירופה ליתר החיים העלובים שלי, יש לי מספיק כסף ואפילו
בדיעבד כל המכה הזו היתה מיותרת.
פלאשים פוסחים עלי במהירות האור, אותם אני מזהה כפלשים של הצלם
שהתלווה אלינו בכדי לצלם את האובייקט.
ואז זה נגמר, הרגשה מוזרה שמישהו כאילו דוקר אותי באצבע כאילו
בצחוק במרכז הגב, אבל אז בדיוק שנייה לאחר מכן כבר משחזר את
קול הנפץ ששמעתי בדיוק יחד עם ההרגשה המוזרה, אותו הקול שחששתי
מבואו פן ישים קץ לחיי. אירוני איך שהלב שלי אמור היה לפעום
במהירות עכשיו, כאב רב מתחיל להלום בי, תחושה כללית של "שיט
אכלתי אותה". הזמן החל לזוז לאט ויכולתי לחוש את התגברות רמת
האדרנלין שלי בדם, תחילה קור מתפשט לי באזור החזה, אני נוגע
ומלכלך את ידי בדם. לאחר מכן נהייה לי קשה לנשום מעין תחושת
מחנק ואז כבר לא נזדקקתי לתואר השני שהיה לי באנטומיה או
להתמחות ברפואה קלינית בשביל לקבוע שאני עומד למות.
בשארית כוחותי לפני שאני קורס סופית אל הריצפה מנסה להסתובב
לאחור בכדי לראות מי מהם היה זה שזרז את סוף הקדנציה שלי, אבל
זה מאוחר מידי, כושר הראייה שלי פג.
בשניותי האחרונות לחיים אני מגיע להסכמה מאולצת עם המצב ונראה
לי שאפילו שאני מחייך.