שמעתי את קולה מרחוק, תאווה ולהט כבשו את ליבי. שם היא ניצבה,
עירומה, בתולה אלוהית.
המציאות נשמטה לרגלי כמו הבגדים. נשיקתה הייתה שמימית, התפוח
האסור. השתוקקתי לגופה, מרגיש כמו קולומבוס, חוקר מהגבעות
ברמות הצפוניות ועד העמק בדרום. התמזגנו לאחד, בשר ורוח.
וכהתפרצות הר געש גמרנו יחד.
"אני אוהב אותך" יצאו המילים מפי, ואז היא לאט לאט נמוגה אל
תוך הלילה... לוחשת " א-ה-ב-ה ".
בתולת הים לא תוכננה לרגש, לאהבה.
התעוררתי, מזיע, מנסה להתגבר על ההזיה. ושם היא הייתה, נסיכה
נוצצת ויפהפייה. מתוך החלום פרצה בגופה הרך והמושלם. נשקתי לה
בשעה שפקחה את עיניה, ממלמלת משהו על השרשראות שנשברו, על
החופש שהושג. היא קירבה את גופי אליה, חיבוקה החם השכיח ממני
את עצמי. "אהבת אמת" אמרה, אהבה מהלב ולא מתאווה הם שהעניקו לי
את היכולת לעבור מבעד לראי המציאות. המראה התנפצה לקולות העונג
והשמיים האדימו למראה המיזוג.
תינוקת חדשה נולדה לאוויר העולם, יפהפייה, בוערת מפתה ושמה
תשוקה. נגזר עליה לנדוד  ברחבי העולם ולטשטש את גבולות ההיגיון
בחיפוש אחר הלב. היא מסתובבת בינינו, השכנה ממול, הבחורה
מהכיתה. איננו יודעים מתי היא תתפרץ, אך הוריה יודעים ושמם
אהבה ותאווה...