לך, שעירערת את כל המחשבות שעוד נשארו יציבות אצלי בראש
לך, שהפכת אותי לשברירית מעבר לכל עדינות שהיתה בי
שהחזרת אותי אחורה, קדימה, אחורה בנבכי הרגשות
שעוד העיזו לשרוד
לך, שגרמת לי לכתוב שורות אלה ואחרות כי לא הייתה דרך אחרת
לבטא.
לך, שהרקדת את גופי, ליבי וכל מה שהעולם שהכרתי נסב על פיו
שלא הקשבת לקול המתאווה והמנסה לסחוף
שלי.
לך, שללא כוונה, גרמת לי לבהות בחלל החדר ולנתח רגעים
לך, שעשית אותי מאושרת ואומללה בו זמנית
שמשכת אותי לגבהים אדירים וניפצת אותי לאדמה
חסרת נשימה.
לך, שידעת לקטוע כל דבר טוב שקרה ויכל לקרות
לך, שלא עשית דבר בלי לחשוב פעמיים, שלוש
שנתת לי להרגיש הכי מדהימה
ומיד התחרטת.
אותך, הערצתי, נישקתי, חיבקתי, נתתי כולי
אותך חלמתי, הזיתי, פינטזתי
רציתי.
אתה, שכבר התגברתי על כל רגש כלפייך
כבר התגברתי על כל רגש
התגברתי רגש
רגש

לך, שהדבר שאתה הכי מצטיין בו זה
להיות המוזה שלי.