אתה זוכר לפני שהיית נרדם היית מבקש ממני שאני אספר לך את
הסיפור על הציפור והדג.
והייתי מספרת לך אותו לאט.
על הציפור והדג שאף פעם לא יוכלו לחיות ביחד בגלל שאין להם
איפה להתייחד או איפה לבנות את הבית שלהם.
לשניהם לא תהיה טיפת אויר בבית של השני וזה רק עניין של זמן עד
שאחד מהם ימות.
אף פעם לא ממש הבנתי למה אתה אוהב את הסיפור הזה.
הציפור היית אתה והדג הייתי אני. או ההפך מי בכלל זוכר.
התחלתי לספר לך את הסיפור הזה כשחשבתי שהפואנטה תעשה עם היחסים
שלנו חסד ומישהו ילך.
רקדן יפה וגמיש בלהקת בת שבע.
שזוף עם חצי חיוך והרבה רוגע.
דייט שני ואני יושבת אצלך בדירת גג בסטודיו עם השטיח האדום.
כשרקדת עם החוטיני הלבן לא ידעתי אם אתה מנסה להתגרות בי,
להקסים אותי או סתם להראות לי איך אתה בונה לאט את העוצמה הזאת
על הבמה.
גם שנפצעת ולא הופעת יותר, ביקשתי ממך לרקוד לי קצת, זה תמיד
היה קסם בעיניי.
אני זוכרת את היום הראשון שהגלובוס הסתובב.
התקשרתי ולא ענית.
אחרי כמה ימים חיפשתי אותך אצל ההורים שלך.
"הוא נסע. קנדה."
אז עברו חמישה חודשים, אז אמרת לי שיש לי את העיניים הכי יפות
בארץ... אז לא היית נרדם בלי שאני מספרת לך איך ציפור ודג לא
יכולים לחיות ביחד. בכל זאת נסעת.
לא בכיתי, לא כעסתי, לא רציתי לשבור לך את הרגליים שלא תוכל
לרקוד יותר.
כי הרי סיפרתי לך כל הזמן עלינו... הדג והציפור.
אחרי שנה גלויה, תמונה. עדיין שזוף, ומאחורה אני אוהבת אותך.
שלך. אוסטרליה.
מי ספר כמה זמן עבר. חזרת אלי.
אותו סיפור לפני השינה, אותם ריקודים בסטודיו עם השטיח האדום.
"יש לך את העיניים הכי יפות בארץ את יודעת?" ושוב נסעת בלי
להגיד.
יפן.
נתקעת שנתיים ושלושה חודשים.
שלחת גלויה, התחתנת. אתה עובר לגור בפראג.
אחרי שנה חזרת אלי. נשוי. חייב להירדם עם הסיפור על הדג
והציפור. אתה כבר מבין שזה אנחנו ואני שולחת אותך במטוס הראשון
לפראג לאישתך.
אתה חוזר אחרי שנה. גרוש, כבר לא כל כך גמיש ולא ממש שזוף.
"העיניים שלך... העיניים האלה". ולפני שאתה נירדם: "תספרי לי
את הסיפור אני כל כך עייף".
הפעם טלפון "אני נוסע ללונדון".
לציפור הזאת הכנפיים שבורות, אבל היא תצלע כל הדרך להיות רחוקה
ממשהו לא ברור.
תגיד אתה לא שם לב שאתה בורח מעצמך ועדיין לוקח אותך לכל
מקום?
תרוץ, תתחבא, אתה שם.
"אני אחזור אלייך' אני חייבת לתדלק אותך כל כמה שנים".
השקע הזה בצוואר איפה שאתה מניח את האף רגע לפני שאתה נרדם פעם
אמרת לי שככה מריח הבית.
פעם היה לי גלובוס מואר כזה והיית מסובבת אותו, עוצמת עיניים
ואיפה שהיית מניחה את האצבע הימרתי ששם תהיה בפעם הבאה.