היה לי חבר בשם מישקה,
וחלקת אדמה שהוא הישקה.
בתלולית כך צמחו כמה פרחים
שהיו מין הסתם לי שייכים.
התעורר אז ויכוח, ומעשה שהיה
שסיימתי את שכני בעזרת ירייה.

והיה בית משפט והיו מושבעים,
ועורך דין מרושע שאותי מאשים.
אך תודות להסטוריה היה לי תקדים.
טיעון נהדר פשוט ומדהים.

אם השלטון בכל מלחמה
מקפד רבבות על פיסת אדמה,
הרי טבעי בודאי כמסתבר
שאאזן את את שכני המורד והסורר.

אז מתוך הקהל פוליטיקאי קם,
התנצל, ואמר שהוא ממלא רק את רצון העם.
ועכשיו רבותי הכל כבר ברור.
האשם הוא לא בי אלא בכלל בכדור.
ובדם שנשפך ולא חדל מלזרום.
ובלב שנדם וחדל מלפעום.

כך זוכתי ללא עוררין,
והנה כך נכתב בפסק הדין.
שכן שבוחר למות, לא ניתן
להאשים במותו את האזרח הקטן.