זה היה בבוקר חמסיני במיוחד, אני זוכרת כי התעוררתי בבוקר עם
גרון יבש שלא יכול להוציא רבע הברה, רצתי באמוק למטבח לשתות
דיאט קולה עם קרח, כן על הבוקר. ת'אמת, בוקר בעיני המתבונן כי
בעצם השעה הייתה שתים עשרה ורבע בצהריים. הדיאט קולה מאוד
הרווה, והגרון התחיל לחזור לעצמו, נשבעתי לעצמי שמהיום אני
מעשנת פחות כי אני לא יכולה עם ההתעוררויות האלו יותר.
משם זה הוביל לצחצוח השנים, לפחות חמש דקות, ככה אמר לי הרופא
שיניים, כי אחרת זה לא שווה. על הדרך לאמבטיה הרתחתי מים
בקומקום לנס המסורתי, נס מספר אחד, בטח יהיה לפחות עוד אחד עד
שאני אתעורר סופית, ככה זה כל יום.
להתלבש? בשביל מה אני גם ככה לא יוצאת, כמו בכל יום אני צמודה
לטלויזיה לסדרות שמעליבות את השכל, כאילו שיש לי משהו יותר טוב
לעשות, אין לי עבודה כבר שישה חודשים, התרגלתי לעשות כלום
נצחי.
כל היפי נפש מסביבי בטוחים שטוב לי עם זה שאני יושבת כל היום
בבית, נראה אותם מתחלפים איתי... נכון בהתחלה זה היה נחמד, קצת
חופש מהעבודה, לא קיטרתי יותר מידי, היום אני מרגישה דיי
זוועה, מתגעגעת לימים שהייתי צריכה להתאפר בבוקר, להתלבש יפה,
לשתות רק נס אחד.
אולי יקרה נס? אז מה אם זה רק שבועות שיגיע עוד מעט ולא
חנוכה.
אני מאבדת שפיות
אני מרוששת
אני מרחמת על עצמי

אני רוצה לשתות רק נס אחד בבוקר!