היא בוכה! היא נפרדה ממני והיא בוכה. אני מכיר אותה. אני
יודע למה היא עושה את זה. היא עושה את זה בשביל להיראות כמו
הצד הנפגע פה, היא עושה את זה כדי שאני לא אבכה, כדי שהיא לא
תרגיש רע עם עצמה, כדי שאני אגיד לה שזה בסדר וזה לא אשמתה ואז
היא תרגיש טוב עם עצמה. אז זין, אני אבכה. אני הולך לבכות כל
כך הרבה שהיא לא תדע מאיפה זה בא לה ואני אצרח מכאב ואז, אז
היא תדע מי באמת יוצא מופסד פה, אני!
אני!
ממני נפרדים! לה היה זמן לעכל את זה, זמן שהיא כבר לא רצתה
להיות איתי. אני? אני כלום. בלי שום הודעה מוקדמת באה ותלשה לי
את הלב מהמקום. היא תראה מה זה, אני אבכה ואז היא תרגיש רע
ותבכה עוד ואז היא תלך והיא תדע שהיא, היא הכלבה בסיפור!
עכשיו לבכות. נו, חברה שלך נפרדת ממך אחרי שנה וקצת ביחד ואתה
לא יכול לבכות, אהבת אותה, בנאדם! היא פשוט באה ואמרה לך שאתה
חרא בנאדם והיא לא רוצה לראות אותך יותר. אולי לא בדיוק במילים
האלה, אבל אתה יודע שלזה היא התכוונה.
בוכה? לא, אני עוד לא בוכה.
טוב, נו, תחשוב. תעלה מהמוח הזה שלך זכרונות ילדות עצובים, את
הבדידות, העלבונות, החרא שעברת בחיים. איזה חרא עברתי בחיים?
אם רק ההורים שלי היו מכים אותי או מתעלמים ממני או מרוויחים
קצת פחות כסף, הייתי יכול לבכות עכשיו ולגרום לה להרגיש רע.
אבל לא, היו לי חיים טובים. דווקא! הכל דווקא בחיים שלי! נגדי!
שום דבר לא עובד בעדי. פעם אחת בחיים שלי שאני רוצה לבכות אבל
לא, זה לא יעבוד.
אחח, די עם הרחמים העצמיים, למצוא סיבה לבכות, סיבה לבכות.
אולי אם אני אסתכל עליה בוכה זה יגרום לי לדמוע, אתם יודעים,
כמו שכשרואים מישהו מפהק, אז גם אתה מתחיל.
היא שואלת למה אני מסתכל עליה ככה. למה? כי את נפרדת ממני
ובוכה ואני מקווה שגם אני אצליח!
לא, התשובה הזו לא תעבוד. אני אוהב אותה וקשה לי הסיטואציה
הזו. כן, זה נשמע טוב. תמיד טוב להוסיף מילים גדולות כאלה.
עכשיו היא בוכה יותר! קשה לה לפגוע בי. אז אולי אל תעשי את
זה?!
היא עכשיו מרצה לי שהיא אוהבת אותי ושהיא לא רוצה להיפרד אבל
זה לא מתאים לה כרגע ועוד כל מיני שטויות כאלה שאומרים לאנשים
שרוצים להיפרד מהם. אם כל זה היה נכון, היא הרי לא הייתה עוזבת
אותי. אבל בסדר, השלמתי עם העובדה הזאת. עכשיו, אני רק רוצה
שהיא תרגיש רע על זה.
שיט, היא הפסיקה לבכות. איבדתי את חלון ההזדמנויות שלי. מה אני
עושה עכשיו? מה אני עושה עכשיו?!
היא הולכת. הולכת? מה הולכת?! רגע! עוד לא הספקתי לבכות
ולהגיד לך כמה שאני מבין כמה זה קשה לך אבל זה קשה גם לי. עוד
לא הספקתי לגרום לך לחשוב שעזבת הרגע בנאדם טוב ורגיש ולגרום
לך להרגיש רע, כי אני יודע כמה קשה לך שאת פוגעת באנשים.
אוף איתך.










מוקדש לפוג'י. ותקן אותי אם אני טועה...:)