איך זה כשהיינו ילדים
האמנו לכל מה שההורים אומרים
והם אמרו שיהיה בסדר
ושהכל יסתדר כשנהיה גדולים
ואמרו שצבא זה לא בשבילנו
ועד שנגדל יהיה כבר שלום
ולא יהיה גיוס חובה מילואים וצו ראשון
ואמרו שנגדל בשקט
בלי מלחמה הרג ודמעות
ואמרו שבגיל 19 לא נצטרך ללכת להלוויות
ואיך זה שהבטיחו
והבטחות צריך לקיים
ואיך זה שחיינו בתוך אשליה
אבל שום דבר לא ממש התגשם
והדמעות חונקות את הגרון
וילדים בני 19, בלי עתיד
מתים למען החזון
וחייל שהיה לו בית והורים ומשפחה
וחברה ותחביבים ואהבה
וחיוך וכשרונות ורצונות וחלומות
עכשיו ישן עמוק בבית קברות
אבל הבטיחו לנו שלנו זה לא יקרה
ואמרו ודברו וחלמו הרבה
שכשאנחנו נהיה בני 19 ועשרים
ילדים לא ילכו לישון בקברים.