מפיגוע לפיגוע
אני חש שוב געגוע
לאופק שהיה ידוע
לפני הזעזוע.

הדשא היה ירוק
לא היה צורך לשתוק
או בבת אחת למחוק
מהפנים - את הצחוק

ועכשיו אני מדחיק
את הדחף המציק
אני לובש חיוורון מעיק
את המסקנות אפשר להסיק.

ברזל שבור, שריטה חדה
לא היו שייכים לתמונה הנחמדה
שיכולתי לצייר
כשעוד לא הייתי צריך להצטער.

שאלות ללא תשובות
זעקות אחרונות
שהופכות עמומות
דממות עקובות

מצטרפות ללחישות
על תוכנית ההבראה
מה? רציתם מדינה?
גם לא בחלומות!

לא בליל ולא בהקיץ
עוד נוציא לכם ת'מיץ
אז תפסיקו להריץ
תוכניות של העריץ!

מחשבות צלולות תמיד
יכלו להתוות את העתיד
לקבוע את המחר
של גורל העם הנבחר

מנהיגים מהשוליים
משתלטים כאן כל שנתיים
ונותנים את ההופעה
כשסבורים כי הפרדה

תאחר לבוא הפעם
ויזכו לחוש הטעם
של מושכות השלטון
של אנייה על שרטון

מפרקים אותה לאט
לחלקי חילוף
תמהרו - כי עוד מעט
יגמר זמן הקילוף

ויבואו עכברים
יגנבו ת'מסמרים,
תשקעו למעמקים
ותתפוצצו בפנים

(כי) מישהו אחר לקח
משהו שלכם היה מובטח?!
איך כולם לא מבינים
במדינה של שודדים...?

אתם גונבים מכיס אחד
ומכניסים לכיס אחר,
המעיל הוא מיוחד
וכל כיס בו מתחבר

לבור תחתית עם פה פעור
שסופו אינו גמור
תזרקו הכל בפנים
יש מקום גם לאלוהים

הוא הרי מצדיק הכל
ובמילתו נוכל לכבול
את הפשע הכי גדול
לרצון הכל יכול!
נסתרות הן הדרכים?
שבהן הגנבים
מוצאים שוב עוד חור נוסף
כדי לסחוב עוד שלל נכסף?

זו רק עצימת עיניים
של הפוחדים מהמים
הספינה לאט שוקעת
ואת גורלה תובעת

אז נטבע לאבדון!
ביחד עם הכיליון,
היגון,
הקדרון

והבוקר של יום ראשון
הוא שיהיה האחרון
לפני כל הימים האחרים
בהם נשוט לפנים

שוב לא נביט לאחור
לארץ שקועת השחור
ונשכח שהיינו גנבים
ונהיה שוב ידידים
כי הרי בישראל - הן כולם חברים!
וזה לזה הם ערבים!

הם לא יכנסו לפאניקה
כי בכיס כרטיס - הלוך לאמריקה
שם יבכו על הימים
בהם הם היו עצובים

כי גנבו מהם אחרים!